איזה שאלה מצחיקה ומיותרת זאת... שאלה שאף פעם לא מצאתי עליה
תשובה.
"למה את שלי?" אתה חוזר ושואל אותי כל פעם. ואני עונה לך איזה
תשובה חמודה ומתחכמת כי אין לזה באמת איזו תשובה חד משמעית
שאני יכולה לחשוב עליה.
אבל עכשיו, אני חושבת עליך ומתגעגעת אליך והתשובה נעשית לי קצת
יותר ברורה.
אז אולי אני שלך בגלל שאתה מתייחס אלי כאילו אני הדבר הכי חשוב
שיש והיחיד על כל העולם.
אולי בגלל שאתה תמיד נותן לי לפתור את המילה האחרונה בכל תשבץ
למרות שאתה יודע אותה, רק כדי שאני ארגיש טוב.
אולי בגלל שאתה תמיד מכין לי תה כשאני מצוננת בלי שאני אבקש
אפילו.
אולי בגלל שבטיולים שלנו אתה מראה לי בתים יפים ואני יודעת
שאתה מדמיין אותנו גרים ביחד בבית כזה.
אולי בגלל שאתה יודע מתי לגעת ומתי לא, מתי אני צריכה רק חיבוק
ומתי בא לי לדבר.
אולי בגלל שאתה נותן לי את ההרגשה שחיבוק שלי יכול לרפא הכל
ונשיקה ממני תעשה לך את היום.
אולי בגלל שאם אני אומרת לך שקר לי בלילה אז אתה תקום ותכסה
אותי, רק כדי שאני לא אקום.
אולי בגלל שאתה מטפל בי כמו ילדה קטנה כדי שלא יקרה לי כלום.
אולי בגלל שאתה אף פעם לא אומר לי שאתה אוהב אותי בלי להסתכל
לי עמוק בעיניים.
אולי בגלל שיש לך את כל הסבלנות בעולם לשטויות שלי.
אולי בגלל שאתמול, כמו בכל פעם, התאהבתי בך מחדש.
אולי בגלל שאתה חושב שאני מיוחדת ומרגיש שאני מפתיעה אותך כל
פעם מחדש.
אולי בגלל שאני מצליחה לשגע אותך.
אולי בגלל שכל פעם שאתה נוגע בי זה מרגיש כמו בנגיעה הראשונה
שלך.
אולי בגלל שכשאני משעינה את הראש שלי על החזה שלך הלב שלך דופק
חזק יותר.
ואולי סתם, כי זה פשוט אתה, כי אתה מסתכל עלי עמוק לתוך
העיניים ואני יודעת ששום דבר לא יהיה אותו דבר בלעדייך.