שרית פישל / פרידה |
דמעות הבדידות מתוך הידיעה
ששירת נשמותיי לא תובא לקבורה
לא יאמרו עליה דברי הבל אחר יד אחרונים
לא יהגו בה לבבות של זרים
לא ידברו בה אנשי המלכות
ולא ישחקו בה אנשי רוח והגות.
אנחת הכאב מתוך האמונה
שהדרך בה בחרתי הינה הנכונה
לא ישחקו בה ילדים עזובים
לא תיגע נפשי בלב האבודים
לא אשיל את חימתי על זו המזימה
לא אכאב את כאבי לובשי גלימת כלימה.
עצימת עיניים כמו זו האחרונה
שהחיים כמו שהכרתי אינם ברי קיימא
לא אחוש אל תפילותיי מתוך חרדה סמויה
לא אפול על שתי רגליי אל תוך החשיכה
לא אוכל עוד לערוך שולחן ערוך קדוש
לא אשמח עוד כתינוק אל בוא אבי הלום.
זוהי אדמתי תמיד. אדמת ילדות ותום.
זוהי חדוותי מאז ימות עולם.
זוהי מלכותי ובה אני מלכה
זוהי ילדותי. וילדותי האבודה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|