"כאן עלי לסיים את נאומו, שמרו נא דברי והפנימו בקשותי"

אותו נאום, שנישא בכיכר העיר, לא גרר הרבה מחיאות כפיים כלל
וכלל. אך הסיבה לכך היא לא איכותו הכושלת, אלה מספר המאזינים
המצומצם שנכח באירוע משמעותי זה.

"חייב אני לומר לך חברי, כי יש עוד סיכוי שתנהיג פה מהפכה של
ממש", אמר בחור מלוכלך וצעיר. הוא פנה ישירות לנואם הזקן ורווי
הקמטים.
"מי זה שציטטת?", שאל הצעיר.
"לא מישהו מיוחד, אדם חשוב שנאם אתמול בכיכר השנייה", אמר ושתה
מבקבוק הוודקה שבידו.
"מה אתה מדבר? לא מישהו מיוחד, איך אדם חשוב יכול להיות לא
מיוחד?", שאל הצעיר.
"כבר חדלתי לראותם כמיוחדים, אומנם הם יחידי סגולה, אך איכות
הנאום שלי לא נופלת מזו שלהם. הלוא כך? ילדי", שאל הזקן.
"כן, אני חושב. אבל אף פעם לא ראיתי אותך נואם כשאתה פיכח. אתה
יודע, מנהיג לא יכול לנאום כשהוא שיכור, זה יפגע בשמו הטוב",
אמר הצעיר כשהוא מלגלג על הזקן.
"יום אחד אתה עוד תראה. אני ואתה נרים פה את האומה על הרגליים.
קול רעם גדול ייפול על הארץ כשתתחולל המהפכה!", אמר הזקן באי
שפיות.
"כן, אתה צודק לחלוטין", אמר הצעיר המבוהל.

השניים ישבו על אחד המפלסים הגבוהים של הכיכר השנייה בגודלה
בעירנו. העוברים והשבים לא היו רבים, אך מטר הגשם היה רב וכבד
יחסית לעונה זו של השנה. רוב פנסי הרחוב היו כבויים, מטעמי
חיסכון, אך במקום שבו ישבו גיבורינו דלק פנס רחוב חזק וחם. שם
היו מתקבצים להם גם כלבים רבים וגם אנשים שחיו חיי כלב.

"אתה חושב שאני נאה?", שאל הצעיר.
"כן, איזו שאלה. אתה בטוח נאה ממני", אמר הזקן המכוער שלא חשש
לדבר רעות על עצמו.
"אבל בעצם, חשבתי על זה הרבה היום", אמר הצעיר והמשיך, "אני לא
בטוח שזוהי תכונה מועילה לקבצן", אמר.
"זאת תכונה מועילה לכל אחד. כל אחד היה רוצה להביט על עצמו
בשלולית ולחייך", אמר הזקן בעצב של שכרות.

הזקן ניגש להמחשת דבריו. זקן היה, אך חוש הומור לו כצעיר מלא
מרץ. הוא רץ לכיוון השלולית הגדולה שהייתה רחוקה מהמקום. הצעיר
כבר לא יכול היה לחזות במעשהו של חברו שכן השלולית שאליה כיוון
את ריצתו עמדה בתוך סמטה חשוכה. רעש מחריד יצא ממנה לאחר רגעים
ספורים.  

"איך אני נראה?! איכס! גועל נפש! פשט זוועה! חרד אני לגורלי
כקוף!", נשמע הזקן. הדברים שיצאו בזעקה מגרונו המצטרד עוררו
משנתם כמה מדיירי הסמטה. חתולים קפצו מתוך פח הזבל.
"האם יש לי זכות בכלל לחיות בתור קבצן?!", צעק.

הזעקות נשמעו, ואיתן הן הביאו שתיקה ארוכה שנמשכה אל תוך הלילה
העירוני. ברגעי שתיקה אלו, שלוו בקולות המכוניות החורקות על
הכבישים, לא ידעו הגיבורים את מעשיהם ונפלו אל תוך ערפול
חושים. ערפול שחשו מידיי ערב, במיוחד לאחר שנפל לידיהם הכסף
לצריכת משקאות. עתה, כפי שראו עיני נפרדו השניים למספר שעות.

הזקן, שנראה מתוסכל כשפרצופו פגש את השלולית, ייצר פרצופים
מצחיקים, אשר עזרו לו, כנראה, לשכוח מראהו המחריד. אך לא היה
די בכך לעודד אותו, והוא לגם כעשרים לגימות גדולות מבקבוק
הוודקה שהחזיק בשתי ידיו. הוא לא עזב את הבקבוק, אלה אם כן היה
מחליט לשולחו לאוויר לשם שעשוע.  

הצעיר, שכבר שכח מראה של אישה הגונה מאז איבד זהותו, הוציא
מכיס מכנסיו תמונות של נשים יפות. אותם הוא קיבל מידיד שכבר
שכח, ואף רצה לשכוח. משהביט בהן, וחשפן לחסדי השמיים, הן נרטבו
וצורתן נזלה. הצעיר השיכור, הניח את התמונות במהרה על הרצפה
והגן בגופו עליהם.
"אסור שהן תרטבנה", אמר.

שעות הלילה המשיכו לחלוף ביעף, ואיתם גם התרחבה השלולית שבה
ישב הזקן. שלולית שכבר הפכה לאגם של ממש. "אגם קטן שלי", קרא
לה הזקן שניצב בתוכו כמו סירה. בקבוק הוודקה הגמור צף על פני
המים השלווים. בשעה מאוחרת נפגשו השניים שנית.  

הצעיר קרב צעדיו לסמטה, חש הוא כי עליו לראות את חברו. הזקן חש
בו. הוא שמח לראות את חברו והגיב מיד.

"אתה רוצה שאנאם לפניך?", שאל הזקן המעודד.
"כן, בטח, אני תמיד מוכן ומזומן", אמר הצעיר.
"אם כן, התייצב מולי ושמע דברי החכמים!", אמר הזקן והנאום
התחיל.

"ארצנו, שיש בה כל טוב, אומנם לא שונה מכל ארץ אחרת. אך היא
ארצנו, וזה מה שמייחד אותה מכל אחת אחרת שהיא איננה ארצנו. על
כן, שמעו נא דברי והכניסום אל תוך לבכם הקפוא שאינו שונה מכל
לב קפוא אחר ברחבי העולם, ובארצות שאינן ארצנו. חיות הבר
המהלכות על אדמתנו, יודעות היטב כי קול הרעם עוד יגיע, הן חשות
זאת טוב מכל חייה אחרת שאיננה מתאימה לתנאי המחייה הקיצוניים
של ארצנו שאיננה ארץ אחרת. את קרניהן זוקפות מעלה ושולחות בנו
תקווה.
וכעת לשורה התחתונה, הרשו לי לצטט אדם חכם ממני:
'חיות המדבר הן אלו שיבשרו את בוא האביב'".

הצעיר מחא כפיו לנואם, שלא טרח לצאת מתוך האגם שכיסה כעת גם את
רוב גופו הרזה. שניהם נראו מעורפלים, וכך גם אני לאחר שחדרה בי
העייפות באותם רגעים של נאום חשוב.

שארית הלילה הסתווי כבר לא זכורה לי, אך כעת מצטער אני שהבטתי
בהם מתוך דירתי בחוסר מעש. האגם כבר כיסה את מלוא ניפחו של
הזקן השיכור, שנמצא בבוקר שאחרי טבוע שם ללא רוח חיים. חברו
הצעיר לא נמצא בקרבת מקום.