"הבטחת שתגיע! הבטחת שתבוא לבקר אותי! למה אתה מבטיח ולא
מקיים?" צעקתי ונתקתי את הפלאפון לחבר שלי.
עמרי חבר שלי זה שנתיים ומשהו, אני חולה עליו, רק חבל שאנחנו
לא מתראים הרבה.

הכל התחיל בצורה די מדהימה.
לפני שנתיים הייתי בכיתה י' והוא היה בי"ב, תמיד הייתי עוברת
מולו עם החברות הכי טובות שלי, אפרת וספיר וכאילו מתעלמת ממנו.
אבל זה היה ברור לכולם בסביבה הקרובה שלי שאני חולה עליו ואני
עוברת מולו ומציצה, אולי גם הוא הסתכל עליי, אולי גם הוא חולה
עליי.
ואז יום אחד אחרי שעברתי מולו בדרך המסורתית שלי, ואחרי שהתחיל
השיעור הרביעי, השיעור הכי משעמם בעולם, פיזיקה, באמצע השיעור
ראיתי אותו מציץ לחלון של הכיתה שלי. אני שישבתי אז ליד החבר
של ספיר, יותם, התחלתי להתלחשש איתו כדי שאולי הוא יקנא קצת.
כעבור שתי דקות, נשמעו דפיקות על הדלת, הוא הציץ, ואמר למורה:
"המורה, המורה שירלי קוראת לתלמידה לירון כפרי" המורה אישר לי
לצאת וכשהייתי בדרך החוצה חשבתי לעצמי "איזה מזל שהמורה שלחה
דווקא אותו, עכשיו הוא יודע את השם שלי. אבל רגע, לא ידעתי
ששירלי מלמדת את הכיתות הגבוהות... איזה מוזר"
כשיצאתי הוא עמד ליד הדלת ומשך אותי אל מתחת המדרגות, שזה מן
מקום מחבוא לכולם! התיישבתי שם איתו והוא נישק אותי ואמר לי
"את יכולה להפסיק לעבור לידי כל הזמן ואת יכולה לבוא לשבת לידי
ולהיות חברה שלי" הוא אמר את זה בכזאת חלקלקות שחשבתי לעצמי
"איזה חוצפן" אבל לא יכולתי להגיד או לעשות כלום כי אני באמת
אוהבת אותו, אז נישקתי אותו, ומשם יצאנו חברים.

כמובן שרבנו המון פעמים, אבל ההתפייסויות שלנו היו שוות. תמיד
היינו מתפייסים ומתנשקים שעות אחרי זה כדי "לכפר" על כל הזמן
הזה שלא דיברנו.
אני כל כך אוהבת אותו, הוא כל כך מפנק ואוהב.
שנה שעברה הוא נתן לי מתנת יום הולדת שגרמה לי להתעלף.
אני הייתי בכיתה י"א והוא כבר התגייס.
הוא התקשר מהצבא ואמר לי להגיע לבית שלו, הוא השאיר לי מפתח
ואמר להגיע אליו, להיכנס לחדר שלו ולמצוא את המתנה כי הוא בצבא
ולא יוכל להגיע. אני עשיתי הכל כמו שצריך אבל כשפתחתי את הדלת
ראיתי המון ורדים מפוזרים על הרצפה... הלכתי בעקבותיהם והגעתי
למרפסת, הוא ישב שם ליד שולחן רומטי לשניים + נרות + ארוחה
מפוארת + קופסא של תכשיט.
נכנסתי וכמובן התנפלתי עליו בנשיקות, הוא הרגיע אותי וישבנו
לאכול.
במהלך הארוחה הוא אמר לי "אני רוצה שנהיה ביחד לעולמים, אז אני
מעניק לך טבעת זו כטבעת הבטחה" אני כמובן קיבלתי את הטבעת
והבטחתי את שלי.  הטבעת הייתה מהממת! זהב לבן משולב ביהלומים.
זה היה מהמם! מעלף!

מאז קצת התרחקנו הוא הפסיק להגיע מהצבא והפסיק להתקשר אליי סתם
כדי לומר לי שהוא אוהב אותי. הכל השתנה, אני כמובן אוהבת אותו
עד השמיים ואני זוכרת את ההבטחה שנהיה תמיד ביחד אבל הוא שכח.

שנייה אחרי שניתקתי לו את אותה השיחה כשהוא אמר לי שהוא לא
מגיע, הוא חזר אליי ואמר "אל תעצרי אותי תני להגיד הכל, אני
רוצה שניפרד, זה כבר לא אותו דבר, את קטנה וילדותית בשבילי.
פגשתי מישהי אחרת, פה בצבא ואני אוהב אותה, אני תמיד אזכור
אותך, ביי"
הוא ניתק ואני נותרתי בוכה על הפלאפון ביד.
אני עדיין זוכרת את ההבטחה. אבל הוא שכח.