שדיים.
לא גדולים, לא שטוחים, בי שיבעים הנחתי, גם הנחתי בדימיוני את
שתי כפותי על בליטותיה הנפלאות וכמעט עטפתין.
נדמה היה לי שחינה גם אופייה המיוחד של הבחורה המתוקה התחדד
והתעצם דרך פטמותיה, שחתמו בגאון את יצירת הפאר.
איני יודע מי ברא את האדם, אבל האישה נבראה ללא שמץ ספק , על
ידי אלוהים שנשגבותו מזדקרת דרכה .
נפגשנו במכון כושר תל אביבי ידוע, היא על מסלול הריצה ואני
במקרה לשמאלה.
ראשי בנחישות קדימה, אך עיני פזלו לבבואתה המשתקפת, שאפילו
המראה התענגה על נוכחותה.
התאהבתי בה, לא אגזים אם אומר שאהבתי אותה באמת ו ב ת מ י ם.

בפינטוזי ראיתיה על גבה, כשחזה התגאה לפני ונילוש בידי
האוהבות, לשוני לא פסחה על מילימטר רבוע של פאר יצירה עד שזבה
את נוזל תשוקתה, לקדם דרכי להיות עמה גוף אחד.

אני אהבתי אותה, גם לא אתבייש להודות ששדיה הנפלאים היוו את
האור הגדול.
שני לפידי ניצחון שליבו את יופי גופה, אישיותה וריחה שלא ידעתי
כמותם.
לא אלאה אתכם בפרט טכני זה או אחר, אולם  נשבע  אנוכי  שכח
האהבה שקרנתי אליה, הביא אותה אל ביתי עוד באותו היום.
היה בינינו טוהר בלתי נתפס, שהיווה מצע לפתיחות פיזית טרם
האמנתי  בקיומה.
קיבלנו אחד את השנייה כמו באגדות, מבלי להתקלח כשגופנו לח
בניחוחנו. עמעמתי את האור  שלא יסנוור, ליטפתי בחיוך את שיער
ראשה, גלשתי אל כתפיה וצדי גופה, כשאגודלי ידעו  מורדות שדיה.
היא חיקתה אותי והחזירה לי צמרמורות של תענוג וצורך.
הצמדתיה אל חזי ונשקתי לצווארה, גם ידעתי את אחורי אוזניה .
הורדתי לפניה את חולצתי וחשפתי את גופי העליון , הפשטתיה
מחולצת הטריקו הגזורה , הורדנו אחד לשנייה את מכנסינו ונותרנו
בתחתונים רוויים בכמיהה הדדית להיות יחד.
עצמתי את עיני.
כסומא התרתי את אבזם חזייתה והצטמררתי  מהמשמעות הכרוכה משובה
הקרוב של ראייתי.
חששתי לפקוח את עיני פן תבגודנה בי ותתערערנה יכולתן. הרי
לעולם לא ידעו עוד תפארת  גדולה כל כך.
נשמתי לראותי אויר, כמו גיביתי אותן בחמצן להתמודד עם עוצמת
העונג הויזואלי,
ספרתי עד שלוש ופקחתיהן.

תחת חזייתה לעג לי השטן פעמיים במקביל, פעם אחת מכל צד.
כשידיו לצידו וקרניו המחודדות השטננו מראשו ירק לפני את אש
המציאות המזוויעה, ואני שהפסדתי צרחתי בבהלה.

שדיה לא היו אלא שני בלונים מפונצ'רים תחת חזייה משוריינת.
סירבתי להאמין,
ביקשתי לקבור את לוציפר, אולי גם ניסיתי להחזיר את הזמן לאחור
בתקווה להשתלשלות אחרת-הלבשתי לגופה את החזייה והחולצה.
בדמעות תחינה הפשטתי אותה מחדש, אך שוב לעג לי השטן פעמיים דרך
זוועת בליטות שדיה הרפוסים- כקישואים רקובים שנדרסו על ידי
משאית.
התמוטטתי על בירכי וריסקתיהן, מיררתי בבכי.

כאב המניסקוס בפרקים  המדממים,
התגמד לנוכח כאב ההתגלות,
האחרונות החלימו במהרה,
אך כנחל איתן ידמם לעד,
הפצע בנפשי התמימה .