זה רק בגלל שהתאהבתי בך.
אספתי לחיקי כל טיפת הגיון שעוד נשארה בי,
והשלמתי עם הגורל המר -
בשיער לבן ראיתיך,
כבול בשלשלאות ברזל כבדות.
זועקת למענה כלשהו מצידך
כשאתה מסביר לי פנים.

בידיעה הקשה על מצבך האנוש,
החלטתי לוותר ולתת לזמן לרפא.
ואתה אינך מכיר אהבתי מקרוב,
כי לא דיברתי אליך באותו יום דמעות.
ואינך תכיר אהבתי מקרוב,
כי אהבתי בך נוזלת לאיטה למקומות אחרים.

ובזמן שאני מתרוקנת מכל תוכן הגיוני שהוא,
עוד בוכה בתפילותיי האנושות,
שעוד תתפכח ותפקח הגיונך בניגוני אהבתי.