האמת היא שבסוף לא ראיתיה מעולם. זאת הייתה פחדנות לשמה ואפילו
קצת לא הוגן. היא הייתה בסדר גמור. קצת מבוגרת, קצת שמנה, דיי
תקועה בחיים ואם זאת הרבה יותר חיה ממני. אלוהים שבשמים יודע
כמה הייתי מת כבר בגיל 20.
הסיפור הזה מתחיל בעצם עם הכניסה לדירה של חנה לחמן.
חנה לחמן הייתה ארכיטקטית שאבי הזניק לבאר שבע כשמצאתי את עצמי
יום אחד בלי דירה. היא הראתה לי ולחבר טוב שלוש דירות שהיו
בראשותה - עוד באותו ערב סגרנו עימה על שכירות של שנה באחת
מהן. השותף השלישי הגיח ביום כניסתנו לדירה למורת רוחנו (חנה
לא סיפרה לנו עליו מאום). לימים הסתבר שניר חבר בכלל לא רע.
לניר היו אין סוף חברים וכל יום הוא מצא חבר חדש. אחת מהחברה
שלו מכפר סבא (עיר מולדתו) הייתה ריקי.
היא הייתה מתקשרת לניר לא מעט ועם זאת זוכה לדבר עם שותפנו
העסוק מעט מאוד. אני החלפתי אותו בהעדרו.
על הכל היינו מדברים. אז עוד לא היה CHAT'S באינטרנט והשיחות
עם ריקי היו הדבר הכי דומה ל CHAT בעולם האמיתי. הבעיה עם
השיחות שלנו הייתה שדמיון ומציאות התערבבו בם לא פעם - אצלי
לפחות.
הייתי מספר לה הכל, לפעמים גם דברים שלא נבראו, לפעמים דברים
שרציתי להאמין שהם אני ולפעמים דברים שרצתה היא להאמין שהם
אני.
אני הייתי בן 20 היא בת 27.
לעיתים אני שואל את עצמי עם מה שאני ידעתי עליה היה נכוו או
לא. שלא תטעו הצלבתי פרטים עם ניר, שבעיקר סיפר לי דברים שאני
לא ידעתי עליה, כגון משקלה, קשרה עמו, משפחתה וכו'. אני בטוח
שהכרתי אותה טוב מכפי שהוא הכירה או כל אדם אחר נכון לאותו
זמן.
כמו בכל CHAT טוב שנמשך כשנה מגיע השלב שמדברים לא מעט על
הפגישה וקיים החשש שהעניין יפרוץ גבולות ויהפוך לרומנטי (לי
ממש לא התאים הקטע הרומנטי).
התחמקתי לא מעט אפילו הברזתי פעם או פעמיים.
בשיחה האחרונה ניסיתי לישר את ההדורים והסברתי לה שכנראה לא
ניפגש לעולם.
זה די ציער אותה.
ניסיתי לנחמה ואמרתי לה שחצי מהדברים שסיפרתי על עצמי לא ממש
נכונים אלא הנם איזושהי אשליה, פנטזיה שהייתי רוצה בממשותה.
היא ענתה לי :
"אני יודעת, העניין הוא שאני כל כך אוהבת את האשליה שאתה
מוכר..."
די היה בעוד ציטוט וחצי על עניינים שבלב מכתביו של אכזפורי כדי
להפוך את השיחה ההיא לשיחתנו האחרונה.
ריקי, תודה. בזכותך אני כותב.