הם חסמו את פיו
הם ניקרו את עיניו
הם קשרו את צווארו בחבל גס ועב
הקרניים שהיו גדולות ומרשימות
מקופלות יפה יפה משני צדיו.
את הטפרים שייפו גם כן
הוא שאג כי זה כאב
אחרי זה נאלצו
גם לקבע ת'זנב.
והכנפיים נגזרו
הדם זרם לו בדממה
בכחול כסוף נספג אל תוך האדמה
הוא ידע שזה הסוף, מזמן הפסיק להלחם
לאט נחסם לו לאיטו עוד פצע מדמם
ולקחו אותו הרחק, אל מעבר להרים
שם לא יכל לשמוע את קולות הציפורים
אבל הם לא חישבו נכון
כי זה מתחיל מהרגליים
צעד ועוד צעד
זה מתפשט לו במהירות.
אז הם הניחו לו הפעם
אין סיכוי שהוא יזוז
והוא נשאר שם לבדו
עוד קרבן אבוד
עוד דרקון נחושת
ללא נוזל חיים
עוד אנדרטה מרשימה בלב הרים.
ולבסוף זה הגיע אל עיניו
האחרונות שנשארו עוד בפניו
ניצוץ אדום בוהק כבה גם הוא
עכשיו הוא רק עוד פסל אבן דהוי