פעם אמא סיפרה לי על אלוהים,
איך מעפר קם האדם ונתן לו חיים,
מראש בשמיים זרע כוכבים, ונטע לו גנים,
בבעלי חיים מלאים, ומים זורמים, בין עצים ופרחים,
ולי נתן אחד משבעת הימים, כדיי שגם לי תהיה שמחת חיים.
קח אמרה לי אימי, שגם לך שמחה תשאר,
אך לא להגזים הזהר רק שאלוהים לא יגמר.

פעם היו זמנים,
לאלוהים היו המון חיים,
יכול היה להפריש לפלאים ונסים,
ונתן עוד קצת מעצמו כדיי שנהיה שמחים,
הוא חילק וחילק בצורה מתוכננת,
כדיי שעד היום תישאר לו עשרת.

היום לא נשאר עוד הרבה מאלוהים,
ברחוב הולכים אנשים עצובים,
הוא חוסך ושומר לרגעים אחרונים,
ואם נסתכל פנימה בפנים,
ניראה שגם בנו כבר כמעט ואין אלוהים.

הו אלוהים שלי, התמים,
סמכת עלינו שנחיה כמו גדולים
ולך לא נזדקק כל השנים
ואולי גם שנחלוק כמו אחים.

אלוהים מתנצל, אני מתאבל
אך איש אינו מתפלל
אלוהים הולך ואוזל

לא הספקתי לך ה' לספר
אני אותך אוהב ועוד מעט יגמר.

נשארתי לבד, אלוהים אין יותר.