קוברים חיים מתים,
פוסלים על סמך מבט אחד.
יוצרים צורות מתוך כדים שבורים,
שעתידים להיות כדי חרס מנופץ.

נישא שליח בין שדות פורחים,
נושא עמו מברק המלך,
חושב בבוז כי כל האחרים טועים,
ואילו הוא נושא הצדק.

ורוח מנשבת בשריקה רמה,
מפלחת בין הביצות לדרך.
שבילים רבים אינם הולמים אותה,
לה אך מסלול אחד בעמק.

אתה חושב, משמע אתה טועה,
משמע אתה לומד, ואין אתה שבע.

רוצה לקבור חי מת עכשיו,
לפסול על סמך מבט אחד.
ליצור צורות מתוך דמים שפוכים,
להתנפץ כעוד כד חרס.