משהו לא בסדר איתי, רואה? אני לא המושלמת שאתה כה משוכנע שאני.
אני אוהבת שאכפת לך כל כך, אבל בו זמנית גם שונאת. אני שונאת
שאכפת לך מהן כלכך, שהן כל כך חשובות לך.
בהתחלה כעסתי שלקחת לי אותה ושהיא נפתחה אלייך ואליי כבר לא,
אבל עכשיו עצם זה שהיא יכולה לדבר איתך יותר, שגם לה יש אותך,
שאתה לא רק שלי כמו שאני רק שלך, למרות שאתה כן רק שלי מהבחינה
הזו, אני יודעת שאתה כן... באמת, אני יודעת? לפעמים אני כבר לא
בטוחה. לא בגללך, כנראה שבגללי - אני והדפקטים שלי.
יש להן מזל שאתה בחיים שלהן והן לא מעריכות את זה. למה לעזאזל
אני כזאת רכושנית?! בזמן האחרון זה גובר, בזמן האחרון הפחד שוב
גובר ומשתלט. מהמון סיבות, אפילו בלי קשר אליהן, הן לא כאלו
חשובות, לא לי לפחות - כבר לא כמו פעם.
הפחד הזה עוד ימוטט אותי, אני מרגישה את זה מבפנים. כל פעם הוא
בא בעוצמה חזקה יותר, הוא גובר וגובר...
אני מניחה שכל מה שנשאר לי, הוא לחכות שזה יגיע. כל האמצעים
והסימנים כנגדנו והם רק מחלישים אותי. פעם לברוח הייתה האופציה
הנגישה והטובה ביותר, היום היא פשוט התחלפה עם לטבוע. היאוש
מפתה אבל אני מאמינה בנו., אני מייחלת בכל כוחי ולבי שאהבתנו
תנצח.
למה זה צריך להיות כזה קשה? אולי אני פשוט גורמת לזה להראות
קשה? אולי אני מדמיינת? אולי עדיף לך בלעדיי? אולי, אולי,
אולי... אוף!
כן, בהחלט משהו לא בסדר איתי. אני מאבדת את השפיות שלי. לא
בטוחה בכלל אם הייתה אי פעם קיימת.