מדפדפת. A ...A... הרבה שמות מתחילים ב-A, במיוחד שמות
ברוסית.
מדפדפת לאט-לאט, עוברת על כל שם, רואה אותו בדמיוני ועוברת לזה
שבא אחריו. מפחדת מהרגע, מפחדת ורוצה.

מתחיל להיות יותר מהיר. B...C...D...E...F ואז עוצרת, רואה
אותו. שלוש אותיות, תלתלים בהירים, עיניים ירוקות.

יודעת שלא אעמוד בזה, מוחקת מהר, לפני שאתחרט. מה זה עוזר?
זיכרון לא נמחק ככה, כל כך מהר, בכזאת קלות.

מתקשרת לכל העולם, שיחות חולין. היא מדברת על משהו, מדברת
ומדברת, ואני גם עונה ושואלת שאלות. היא לא יודעת שאני לא
מקשיבה, היא עסוקה מדי בלדבר ולענות.

בשלוש לפנות בוקר מפעילה את ה"שיחה חסומה" ומחייגת. זיכרון לא
נמחק כל כך מהר, בכזאת קלות. שומעת את הקול שלו ומנתקת מהר.
הוא לא חוזר אלי.

אז למה אני מצפה, אתה שואל?

שתטרח לחשוב מי חייג וניתק, שתבין מי רצה, מי נפגע ומי עוד
מקווה.