אני החייל הרגלי
נמוך הקומה
שפל המבט
ששרד את אחרון להבי החרבות הקצרות
את מלקוש החיצים בקרב במרתון
אני החייל הרגלי
שאבק וזיעה דבקו בבשרו
ואפו מלא בריח הדם
אני אצעד שקט
לאורך ארבעים ושניים הקילומטרים ומאה תשעים וחמישה המטרים
המפרידים בין אדם לתהילתו
ולא אבוא אליה
שלטי הניאון זעקו אלי את הלנה
פראית וחושנית
כמו השניות הקפואות בן מביטים הצבאות זה בזה מבלי נוע
אני החייל הרגלי הדל
הנכנס אל האצטדיון מן הקרב על מרתון
עיוור לתשואות הקהל
למולי מתנוססים
כל הצעדים הקטנים הנזיריים
המשחרים לפתח החיים.