|
אני החייל הרגלי
נמוך הקומה
שפל המבט
ששרד את אחרון להבי החרבות הקצרות
את מלקוש החיצים בקרב במרתון
אני החייל הרגלי
שאבק וזיעה דבקו בבשרו
ואפו מלא בריח הדם
אני אצעד שקט
לאורך ארבעים ושניים הקילומטרים ומאה תשעים וחמישה המטרים
המפרידים בין אדם לתהילתו
ולא אבוא אליה
שלטי הניאון זעקו אלי את הלנה
פראית וחושנית
כמו השניות הקפואות בן מביטים הצבאות זה בזה מבלי נוע
אני החייל הרגלי הדל
הנכנס אל האצטדיון מן הקרב על מרתון
עיוור לתשואות הקהל
למולי מתנוססים
כל הצעדים הקטנים הנזיריים
המשחרים לפתח החיים. |
|
|
הרבה פעמים
כששואלים מישהו
מה הוא עושה,
הוא אומר
"ביד".
זה בצחוק,
נכון?
תגידו לי שכן!
אחת עם פרצוף
מעוות מהמחשבה
שהיא לחצה את
ידו של מישהו
שענה לה את ככה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.