אז נכון שאתך הייתי רגועה
כי דחקת בי את הדיכאונות החבויים שלך
ונכון שיחד הייתי עצובה כי
ראיתי איך אהבה נעלמת לה כך סתם
והתחננתי שנטפל בבעיות, אתה היית המקור לדמעות
לא חשבת למה, איך או כמה
פשוט תמיד אותי האשמת
בליבך הייתי האחת, בראשך הייתי מן פרח
ללא עלים
במקום להשקות באהבה
מילאת אותי בכאב עד כדי שנאה
השאכטה כבר לא עזרה מכרת אותי להזיה
חשבת שעוד שעה זה ישתנה, שהעשן יטשטש כל שנראה
אבל ההשפלה היתה גדולה
ילדת הבדידות והעצב חזרה
עלי שלכת, סתיו, אביב. נפלתי, שתקתי
כאב לי והלכתי.
כבר לא אחזור זאת אתה יודע
כבר לא אבכה דמעה, ולא אחסיר פעימה
כשאתה תבוא כבר לא אהיה
שש שנים תרמתי לכאבים והדכאונות שלך
שש שנים בכיתי ואהבתי, שש שנים נגעתי וליטפתי
אך כבר היה מיותר להמשיך ולחבק את הכר
כשהיינו יחד הייתי רגועה, הכל נשאר בפנים
שהיינו יחד הייתי בודדה איתך
היום אני קצת בודדה אבל בלעדייך. |
