יש לי חולשה לטייגרים, זה כבר לא סוד, כולם יודעים. אנשים
חושבים שזה קצת מוזר, אבל מה הם בכלל יודעים. יש אנשים עם
חולשות לכל מיני דברים, למשל יש אנשים עם חולשות לאנשים, יש
כאלו עם חולשות לסיפורים דימיוניים, וישנם כאלו שלא ניחן בהם
המזל, אין להם חולשה לכלום.
טייגרים תמיד קסמו לי, הם כל כך גדולים ועצומים, יש להם נוכחות
ואי-אפשר להתעלם מהם בחיים.
בחדר שלי יש גם פוסטר של טייגר וגם מגבת ענקית של טייגר. אני
קוראת להם T ו-T. שמות נחמדים, לא? עוד סיבה שאני אוהבת אותם
זה בגלל שהם לא מפסיקים לבהות בי. האמת נראה לי שהם די נהנים
מכך, הרי הם אף פעם לא החמיצו פנים כשאני בסביבה או התלוננו
עליי.
כשאני חושבת על זה T מהמגבת קצת נראה כועס. אני לא יודעת למה.
שאלתי אותו והוא לא ענה, הוא רק המשיך לבהות ושתק. למרות שאני
מאוד אוהבת אותו (הוא כל הזמן שומע מה שאני אומרת, ואף פעם לא
נוהג בתוקפנות כלפיי), זה קצת הפריע לי, אבל מילא - הוא חבר .

T השני מהפוסטר הוא בכלל משהו מיוחד. הוא גנב את הירח בשבילי.
מתוק מצידו, אף פעם אף אחד לא עשה דבר כזה בשבילי. להתאמץ כל
כך בשבילי?! הירח די מתאים לי, אני חושבת, הוא קצת מאיר
כשחשוך.
לפעמים נדמה לי שT שלי מהפוסטר שלי עומד לבכות. העיניים שלו
בוהקות עצובות ועייפות. אני שוב לא יודעת למה. גם ניסיתי לשאול
אותו - אבל זה לא ממש עזר.
בלילה בחלום שלי, הוא באמת בכה. הוא צפה בסרט על ילדה אומללה.
שאלתי אותו מי היא והוא לא ענה. רק ניגב את הדמעות, ניסה
להסתיר שבכה וכיבה את הטלויזיה. חבל זה נראה לי דוקא סרט מאוד
נחמד. מסכנה הילדה.

אני עדיין לא מבינה, אני אף פעם לא מבינה -
מה הם מסתירים
אני רק מודה לאלוהים.
יש לי אותם, כאלה חברים מיוחדים.