אז נניח לרגע שאנחנו נפגשים שוב. אתה שוב זורק לי מבט מבין
הגבות העבות האלה שלך, ואני פשוט יודעת שאתה מפחד מזה בדיוק
כמוני.
ונניח לרגע שאני שוב נושקת לך על הלחי. נשיקה חפוזה שכזאת והנה
שרדנו עוד דקת מבוכה.
ונניח שאנחנו יושבים, שוב, על הספסל הזה שלנו ומנסים בפעם המי
יודע כמה, להסוות את הסדקים שבקשר הזה; אתה מדבר ואני מחייכת
או צוחקת, או מתרגזת והכל בחן אופייני.
ונניח לרגע שאתה שוב משתתק לרגע ואני פשוט יודעת שמשהו מן
הרגעים שחלפו עד עכשיו הזכיר לך את הימים הראשונים שלנו. כשהכל
היה אוטופי וחשבנו שמצאנו נירוונה, וחיינו, את הרגע בלתכנן
חיים משותפים...

ונניח לרגע שרעדתי שוב ואתה הבחנת, ושזאת התקשורת האילמת הזאת
בינינו שגורמת לי לבכות שוב.
ונניח שאתה שוב מסתייג מהדמעות שלי ופשוט שותק. עכשיו לא נותר
עוד מה לעשות. אני בוכה בשביל שנינו.

ונניח שעכשיו אני צורחת. אני מבקשת שתלך, שתעזוב, שהפעם הניתוק
יהיה סופי ומוחלט כי אני לא יכולה לחיות ככה יותר. אני לא
יכולה להמשיך להושיט יד לתוך הערפל, לא יכולה להמשיך לגשש
כשאני יודעת את האמת. ואני כועסת עלייך, כי אתה אידיוט ופחדן.
כי אתה מרגיש את זה בדיוק כמוני אבל אתה מתעקש לשחק משחקים
ולבחון אותי, ולברוח מהשאלות שאת התשובות אליהן אני צריכה
לדעת.

ונניח שאני שוב לבד. או שאני בחדר - מעשנת, שותה נס מהביל,
מציירת או שומעת טרייסי צ'אפמן שרה לי על אהבה, או שאני בחיק
אנשים קרובים ונהדרים שלקח לי הרבה זמן למצוא ובדיוק בגלל זה
אני יודעת שהם יישמרו, או שאני עם גבר אחר, שהוא כל מה שאתה לא
ובדיוק בגלל זה הוא מחליא אותי.

ונניח לרגע שאני רוצה לשבור את הדפוס המחורבן הזה ולהתעמת עם
הרגש פעם אחרונה בהחלט.
נניח שאני עומדת מולך עכשיו ואומרת לך את כל הדברים שחונקים
אותי כ"כ הרבה זמן. אני רוצה להגיד. אני צריכה להגיד... שאני
אוהבת אותך, וצריכה אותך, ושאתה זה כל מה שאני צריכה בשביל
להיות מאושרת שוב.

ונניח, ונניח, ונניח שאתה שומע את מה שיש לי להגיד אבל לא
מקשיב, נניח שהסיטואציה הזאת מזכירה לך סיטואציות אחרות שהיית
מעדיף למחוק.
זוכר שאמרתי לך אז, שלא משנה מה אני עדיין אאמין שאנחנו שייכים
אחד לשנייה?
אז אני מצטערת, אבל אני חושבת שאני אקח את זה בחזרה עכשיו
ואוסיף את ההשתפכות הרומנטית הזאת לרשימת החרטות שלי. הכאב
שספגתי לתוכי הוא המחיר ששילמתי עבור מילים שכאלה. ואני סיימתי
לשלם.

אז להתראות לך.

ואני באמת מקווה שתתעורר יום אחד, בבית מרווח ומרוהט, בצד הטוב
של העיר, לצד אישה שהיא כל מה שאני לא שתחליא אותך, עם שני
ילדים שעל השמות שלהם כבר חשבתי פעם.
ותרגיש את זה.