עבר הרבה זמן מאז שהרגשתי כמו שאני מרגיש כרגע, הייתה את האהבה
הראשונה שלי, אויש אני זוכר את הפרפרים בבטן כאילו זה היה
אתמול, שנה וחצי מהחיים שלי ביליתי איתה, זה היה יפהפה, כשזה
נגמר נשברתי, חודשים לא תפקדתי כמו שצריך, התגעגעתי אלייה,
רציתי אותה, חשבתי עליה, נשמתי אותה חודשים ארוכים אחרי שעזבה.
אחריה לא הייתה לי אהבה הרבה זמן, ואז היא הגיעה, בחורה ממש
מדהימה, שאפילו שהייתי גר גאוגרפית רחוק מאד ממנה, לא היה
איכפת לי אני הייתי הולך בשביל להיות איתה, את אותם פרפרים
בבטן הרגשתי גם אז, זו הייתה הרגשה מדהימה להיות איתה, הרגשתי
חופשי כשהייתי איתה, האמנתי באהבה עוד פעם, כאב לי כשהיא עזבה.
אבל אני מניח שלאהבה יש את המחירים שלה, נפגעים באהבה באותה
מידה שמרוויחים ממנה את המיטב שבה. המתיקות, הדביקות, המחשבות,
הגעגועים.

ועכשיו את הגעת, ככה משום מקום, הקשר החיבור הכי לא צפוי בעולם
בשבילי קרה, נקרא לזה "כנגד כל הסיכויים" שאי פעם ביני לבינך
יתפתח משהו, זה קרה. כשבהתחלה פרצנו את המחסום הראשון של
ידידות, ועברנו לשלב של מעבר. הבטן רעדה לי, פרפרים צפו לי
בבטן כאילו שגידלתי שם קן שלהם שנים שחיכה להתעורר עם בואך,
השמיים נראו כחולים יותר, השמש נראתה יפה יותר, פתאום כל
הדברים האלה שהציקו לי כבר לא מציקים. שאני רואה אותך מחייכת
נעלמות לי הצרות מהעולם, מרחב הזמן משתנה בשבילי, שאני איתך
אין אף אחד מסביב, אין כל דבר שיכול להעכיר עליי, שאני רואה את
המספר שלך בפלאפון שלי כשאת מחייגת, הבטן רועדת לי והלב מתחיל
לפעום מהר. אני מרגיש כמו שהרגשתי באהבה הראשונה שלי.

עם זאת ברגע מסויים, פחד נוראי אחז בי, פחד שהביא איתו צמרמורת
נוראית בכל הגוף, הפחד הזה, שאני אאבד אותך. שאני לא אספיק
לממש איתך את האהבה שלי, למצות אותי ואתה.
הפחד הזה מנע ממני להסתכל נכון או לחשוב בהיגיון לתקופה קצרה.
אני לא אשקר אני עדיין פוחד שאת תעזבי אותי, אני עדיין מפחד
שהכל ילך לי לקיבינימט, רק שהפעם אני לא נותן לפחד להכתיב לי
את הרגשות והצעדים שאני עושה, אני יודע שבכל רגע זה יכול להגמר
בדרך כזו או אחרת, אבל אני מעדיף לנצל כל שנייה שאני איתך
במחשבה על כמה כיף לי שאני איתך ולא על המחשבה שאת עומדת לעזוב
אותי. למה לך לעזוב אותי? כשאני שואל את זה אני לא רואה שום
סיבה שנראית לעין למה לך.
למען האמת אין סיבה שתעזבי אותי, הקשר שאני מציע לך אף אחד
לעולם לא יוכל לספק. אני מציע לך את הקשר עם הכי הרבה חופש
וספייס לעצמך שמישהו אי-פעם יוכל לתת. אני נותן לך הכל מהכל,
אפשר לומר שאני נכנע לחלוטין ומתמסר אלייך לחלוטין בעיוורון
מוחלט, אני לא רואה את זה ככה אבל יהיו כאלה שיאמרו ככה. שאני
מוכן לתת לך הכל כי אני מפחד מהאובדן שלך, זה לא נכון אני מוכן
לתת לך הכל כי אני רוצה לתת לך הכל, אני רוצה שתיהיי מאושרת
תמיד, שתוכלי לאמר, "החבר שלי הוא הכי טוב שיכול להיות",  "לא
בחרתי מישהו כמוהו סתם, לא יכול להיות מישהו אחר".

ואולי, אולי את תיראי שאני לא מתאים, יכול להיות שתביני שאת לא
רוצה אותי כי אני נותן לך הכל ואת רוצה מגבלות, את רוצה חבר
קנאי, חבר רכושני. אולי אני מכיר כאלה שנתתי להן הכל, אני
הייתי החבר המושלם שלהן, והן לא העריכו את זה אפילו לשנייה הם
רק חיפשו שאני אהיה חרא אליהן, לא מבין את זה בכלל, חיפשו שאני
אתעלם מהן, שאני אקנא, אהיה רכושני, מטורף.

זה טימטום והפסד שלהן, אני מאז אותם קשרים כאלה נשבעתי לעצמי
שאני לא אשחק משחקים כאלה עם בנות יותר, שאני לא אשחק את המשחק
המטומטם, קשה להשגה או שטויות כאלה, אני אוהב כמו שרק אני יודע
לאהוב, ואני אמצא מישהי שמוכנה לקבל את האהבה הזו בלי תנאים
מטופשים של נורמה חברתית.

אני עוד אמצא את זה, אני בתקווה מלאה שעם הזמן את תיראי את זה,
ותעריכי את האהבה שלי כפי שהיא, בלי משחקים.
את בחורה מדהימה, שאת מחייכת את מאירה לי את העולם.
אני כל כך שמח שיש לי אותך. גם אם לא ילך בנינו אני לא ארצה
לאבד אותך אף פעם. לא כידידה, לא כחברה טובה, לא כבת זוג, לא
כיזיזה, לא ככלום. אני פשוט ארצה אותך בחיי, כי את תורמת לי,
אני דרכך לומד על עצמי, אני דרכך יכול להרגיש דברים שחשבתי
שמתו מזמן אצלי.

ככה או ככה מה שיהיה יהיה. אני רוצה לומר לך תודה.
תודה על הכל, על מי שאת.

במיוחד על איך שאת איתי, כל כך מבינה.