1
חסרת ביטחון היא ניצבת. ידיה רופפות סביב מותניי
אבריה נבוכים. חוטיני שחור-כזה,
מה הוא עושה על פנים נבונות כשלך?
גוף רועד כזה
כמה תפרים דרושים לחבר לו ראש?
ילדה פרומה כזאת, איזה גוף זועק
בלחש. כיסא, שולחן, צללים בקיר לא יבינו את גודל זעקתה
לא שלי,
של הילדה.
2
את כל הפחדים
ארזתי במזוודה
גרב מפוספסת מצמר
הציצה מבין המולת האנשים
הצוהלים
הדפתי אותה חזרה, ונעלתי עם מחנק בגרון
שלא יראו את הפסים
ניסיתי לא
לחשוב
ואז חשבתי יותר מדיי.
ניסיתי לא לאנוס במוחי את מרקם הבד
לא לבעול את האימה, לדבר;
זה פשוט לא עוזר!
תאמיני לי גרב, אין לנו מה לחפש שם בחוץ. |
