ברגעים קשים של מצוקה ולחץ אני רואה אותך מולי,
אומרת לי להרגע, לנשום ולעשות את מה שאני יודע לעשות.
ברגעים קשים של חרדה אני מחפש בזכרוני את אותן מילים שאמרת
לי,
את אותן המילים המרגיעות שמחזירות לי את שלוות הנפש.
ברגעי הבכי אני מחפש את כתפך השברירית שתשמש מקלט לדמעות
שזולגות מעייני.
ברגעים של קרב אני מחפש את דמותך בין כוונות שתנחה אותי,
לתפוס מחסה ולהלחם כדי שאוכל לחזור אליך.
ברגעי הלילה הקטנים שהשינה נידרת מעיני אני שומע אותך לוחשת
באוזני "תלך לישון ואנו ניפגש בחלום".
ברגעי האהבה אני מרגיש את גופינו מתאחדים לישות אחת מלאת אהבה
וחסרת מעצורים, ישות אחת טהורה ומלאת אהבה שאיש לא יכול
להפריד.
ברגעים אלו אני מבין שאני זה את ואת זה אני, אותו לב פועם
בינינו ואותה נשמה ממלאה את גופנו.
ברגע שאחרי אני מצטער שלא עשיתי יותר, שלא מנעתי ממך ללכת ולא
החזרתי אותך לחיקי.
ברגעים כאלו את חסרה לי.
מרגעים כאלו אני מתעלם כי רק כך זכרונך מתעמעם.