וישבנו שנינו ככה,
על הרצפה הקרה.
ויכולנו לחוש אותה כל רגע -
איך היא עוצמת עיניים בתענוג
בכל פעם שישבן חשוף נצמד אליה ברכות,
ואיך שהיא צחקה
בכל פעם שבינינו היה שקט מביך.
שקט מתוח - שקט שלפני -
והיא צוחקת.
ואז גשם,
ורוח,
וקר -
אז שמת שטיח.
ורק רציתי להגיד, לפני שהכל נגמר,
שהקיץ עוד יחזור, בגוונים אחרים,
ומתחת לשטיח כבד היא עוד מצחקקת -
ומחכה לנו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.