הבוקר שוב קמתי, מלאת קמטים, מתעתעת באור הקלוש שחדר מבין
הוילונות הכהים אל חלל החדר.
הוא עדיין ישן, מכווץ בפינת המיטה, עטוף בחום הפוך וחלומות
הלילה. השלפוחית זירזה אותי אל השירותים וכבר לא היה מנוס
מלהביט במראה. הבקרים מקשים עלי לאחרונה.
במבט חטוף במראה נשקפת אלי דמות חיוורת עם שקעים שחורים מתחת
לעיניים. כמה קמטים סוררים מתגלים כשאני שוטפת פני ומעיפה עוד
מבט חטוף למראה. זו לא אני, אני בטוחה. זה פשוט תעתוע של בוקר,
הזיה. אני ממששת את פני בעודי משפילה מבטי מהמראה המחריד
ויודעת שאין קמטים או שקעים שחורים ולא שיער מקורזל בעייפות
אין קץ.
עוד יום חדש, עוד אחד שהכל יכול לקרות בו.
אני חוזרת אל המיטה ונצמדת לצעיר שבמיטתי בחשק עירני של בוקר.
מבט קל בפניו מבהיר בקלות שהוא שקוע בשינה עמוקה ללא כל כוונה
להתעורר. הדחף לא מרפה ואני ממששת את גופו המזיע מתחת לשמיכת
הפוך והרצון ללקק אותו שוכח.
אני מהרהרת האם הוא רואה את הדמות מהמראה או את זו שאני יודעת
שאני; האם הוא מבדיל בין שתיהן?
הוא מתנער ממני קלות ומתכווץ אל תוך עצמו.
שוכבת במיטה באמצע הבוקר עם מבט שבוהה בתיקרה, מתלבטת בין שנים
של שימחה לחזיונות של קבעון. היו ימים שחיוכו בלבד היה גורם לי
אושר, שנגיעותיו הקלות בשדיי היו מחוללות סערות בתוכי.
בימים בהם כל עונה היתה תפאורה לאושר שלנו, כל מקום, זמן או
צורת הוויה. החופש נשף תחת כנפינו ואנו דאינו מעל עולמות שלמים
דרך תקופת זמן אין סופית אל תוך חלומותינו. כל יום שעובר מאז
נתון בספק.
הבחור התעורר וחיוך חלומותיו נמוג. חייכתי אני אליו ונשקתי לו
לבוקר טוב. הוא העלה חיוך מפויס ונשק לי.
אחזתי בידו ותחבתי אותה בזהירות אל תחתוני. הוא שיתף פעולה
בשתיקה ואני עצמתי עיניי וחשבתי על אלוהים ושלא יכול להיות
שברא בנו צרכים שאינם ניתנים למילוי.
בקלות הבחנתי בעייפות שבו, אך בחרתי שלא לאותת לו להפסיק. הוא
המשיך עוד כמה דקות בחוסר נעימות עד שפיהק בחיוך מתנצל, משך
ידו ממני והתמתח.
השיגרה האכזרית נושפת בפנינו ומאיימת להאפיל עלינו את
אפרירותה. כל שנותר לי הוא זכות הבחירה: לבחור להשלים עם
המציאות, או לשנותה, לקבל או לסרב, לבחור באושר שלי או להיות
הגורם לו, לבחור להילחם או שילחמו עלי ולהצליח.
בקושי 9 בבוקר ואני כבר במלחמות על מציאות ובשטף הגיגי עולם.
אולי באמת התעוררתי ועברו פתאום 20 שנה. הבוקר אבחר לקום בחיוך
אמיתי ולטגן ביצה מקושקשת. מכאן והלאה היום החדש הזה מתחיל וזה
עוד יום שהכל יכול לקרות בו. |
