כשהוא רץ בבית, והיא שמעה את הרגליים הקטנות שלו מתופפות, היא
לא יכלה לעצור את החיוך הענק שהתפשט על פניה.

הילד הזה, הוא הילד הכי נפלא בעולם.
יש לו את התלתלים הכי קופצניים בעולם, את העיניים הכי שובבות,
את השפה התינוקית הכי מתוקה.

אבל יותר מהכל - יש לו את החיוך הכי נפלא בעולם. חיוך כזה שיש
רק לילד. חיוך של ילד שעדיין לא ידע אכזבה, שעדיין לא מבין
חדשות, שהבכי שלו נובע מסיבות רבות, אבל רובן מתקשרות למערכת
חילוף החומרים שלו.

והיא לא יכלה לחשוב על חייה בלעדיו.
על לילות שקטים, על ספונטניות, על חלל ענק בלב.

וכשהוא ניגש אליה,
היא חשבה לעצמה שהיא בחרה בחיים, שהיא עשתה החלטה נבונה.
שלא משנה מה יאמרו, או מה אמרו לה. יש לה אותו, והוא זה שממלא
את החלל. את החלל שמותירה האכזבה, הבדידות, החשש מהמחר.
והחיוך הזה שלו, זה שווה את הכל... כי חיוך כזה לא רואים הרבה.
זה חיוך שיש רק לילד.