סצינה ראשונה-
חוץ/יום/מוצב השמירה

שלושה חיילים במדים מלוכלכים מבוץ ודם יושבים בעמדת שמירה.
שמות החיילים הם עידו, בנימין ואריה. החיילים משחקים קלפים
ובמרכז נמצאת ערמה של דסקיות שבורות של חיילים מתים המשמשים
לחיילים כצ'יפים במשחק. ברקע נשמעות מדי פעם יריות. עידו מסתכל
למרחק ואז מחזיר מבטו לערמה ומוסיף שתי דסקיות.
עידו
"מה אתה חושב שהם עושים שם בפנים?"

בנימין
""אני בחוץ. לא יודע, זה תלוי כמה מתו בסוף?"

בנימין זורק את הקלפים שלו.
עידו
"לא יודע, לא הצלחתי לעקוב."

אריה
"פעם אחרונה שאני שמעתי זה היה ארבע הרוגים ושמונה פצועים."

עידו
"אז הם בטח שלחו את הצנחנים."

אריה
"שלחו את הצנחנים והנח"ל. לדעתי גם את שריון. אני מעלה
בשניים."

אריה זורק פנימה שלוש דסקיות.
עידו
"כן, בטח שלחו גם את שריון, הם עדיין לא עשו כלום על ההוא
משבוע שעבר."

בנימין
"איך לא הייתי רוצה להיות ערבי עכשיו."

עידו
"יש מעט מאוד זמנים בהם כן הייתי רוצה להיות ערבי."

אריה
"אל תתחיל לרחם עליהם."

עידו
"לא מרחם עליהם סתם לא נראה לא כל כך כיף להיות ערבי."

בנימין
"חכו מישהו מגיע."

ערבי בערך בן 20 מגיע למחסום. הפנים שלו מכוסות בדם והוא עדיין
מדמם מהלחי ומהמצח. הערבי באמצע הריצה נופל, אך לאחר שנייה קם
וממשיך לרוץ. הערבי לא מוציא מילה לכל אורך הריצה. כשהערבי כבר
יחסית קרוב החיילים קמים ממקומותיהם שמים את קלפיהם בכיס
ומרימים את הרובים שלהם.
עידו
"אמרתי לך שזה לא משהו כיף להיות ערבי עכשיו."

הערבי מגיע למחסום. הוא מנסה לדבר, אך כשהוא פותח את הפה הוא
מתחיל להקיא דם. בין המלמולים ניתן לשמוע את המילה "אמבולנס".
ברקע כשהחיילים מדברים הערבי עדיין בוכה מכאב.
אריה
"מישהו מבין ערבית? אני לא מבין מילה ממה שהוא אומר."

עידו
"אני לא מדבר ערבית, אבל לא כל כך קשה להבין מה הוא רוצה, הוא
מדמם בטירוף."

אריה
"טוב, ההוראות לא לתת לאף אחד לעבור."

בנימין
"כן, אי אפשר לתת לו לעבור."

עידו
"אז מה עושים איתו?"

בנימין
"אני אגיד לו."

בנימין (אל הערבי)
"אתה יודע שאתה לא יכול לעבור?! נכון?!"

הערבי
"אאאי מההה"

אריה
"מה הוא אמר?"

עידו
"אני מת."

אריה
"אה."

אריה (אל הערבי)
"תקשיב מוחמד אתה לא לעבור."

הערבי מתעצבן. הוא מנסה לפתוח את הפה כדי לקלל את החיילים אבל
שוב מקיא דם. הוא בוכה לאחר כמה שניות הוא קם בייאוש מעורב עם
עצבים ומנסה לעקוף את המחסום בריצה. עידו קם ונותן לערבי מכה
עם הרובה. הערבי נופל לרצפה מדמם.

בנימין
"ערבי מטומטם."

אריה
"בן-כבשה דפוק. אני מקווה ששריון מזיינים לו את האימא."

בנימין
"אתה יודע שיש סיבה טובה שהוא נראה כמו שהוא נראה עכשיו. הם לא
מכסחים לך את הצורה בלי סיבה. הוא בטח ניסה להתנגד."

אריה
"בן-כבשה."

עידו
"טוב יאללה תעזבו את הערבי הזה ותתרכזו במשחק."

אריה
"תור מי?"

בנימין
"לדעתי תורי. אני מעלה בשני רב"טים וקצין."

אריה
"הקצינים שווים אותו דבר."

בנימין
"אפילו אם הקצין שלי רב-סרן?"

אריה
"זה לא משנה."

בנימין
"טוב, אז אני סתם מעלה בשלוש."

עידו
"אני פרשתי."

אריה
"אני משווה."

אריה זורק שלוש דסקיות אל הערמה. הם ממשיכים לשחק זמן מה עד
שנראה ברקע ג'יפ ובו ארבעה צנחנים מתקרב לעבר המחסום.
אריה
"סוף-סוף הם חוזרים."

הם יושבים בשקט עד שהצנחנים מגיעים.
עידו
"נו, מה חדש?"

צנחן א'
"נפלו לנו שלושה והורדנו להם לפחות עשרים."

צנחן א' זורק שקית עם דסקיות לביניהם. אריה מתכופף ומרים את
השקית. הוא מוציא ממנה דסקיות ומחלק אחת לעידו ואחת לבנימין.
בנימין
"אז מה עכשיו?"

צנחן א'
"אנחנו יצאנו. הם שולחים את תותחנים ושריון."

אריה
"חשבתי ששריון כבר בפנים."

צנחן ב'
"לא, מה פתאום, נראה לך, הם היו טובחים שם את כולם אחרי מה
שקרה שבוע שעבר."

עידו מחזיק בידיו את הדסקית שאריה הביא לו. הוא קולט את השם
שכתוב עליה. הוא ממשיך להסתכל עליה ומזיל דמעה. הוא מסתכל על
ערמת הדסקיות בתסכול. הוא קם כשבידיו ערמת הדסקיות שלו והולך
לחדר אחר. ברגע שהוא יוצא מתווך שמיעה הוא לאט לאט מתחיל
לבכות. הוא נותן לדסקיות לנזול מידיו. את הדסקית שקיבל מאריה
הוא עדיין מחזיק בידו. הוא מסתכל עלייה שוב.

סצינה שנייה-
פנים/לילה/חדרו של עידו

נראית אותה דסקית. כעת היא שלמה ומונחת על צווארו של דני. דני,
עידו ועוד אדם לא ידוע יושבים יחד ומעשנים נרגילה. דני לבוש
במדים צבאיים. עידו והאדם השלישי לבושים בבגדים רגילים. ברקע
נראים מדיו של עידו. דני מרים כוס מים ושותה. עידו מעשן את
הנרגילה ומעביר את הצינור לדני. דני מוציא גליל ריק של נייר
אלומיניום ועושה דרכו טבעות עשן. האדם השלישי נשכב על הגב ודני
מעביר לו את צינור הנרגילה.

סצינה שלישית-
פנים/יום/החדר בו נמצא עידו

רואים את עידו מפרק לאט לאט את השרשראות מהדסקיות ומחבר אותן
ביחד. הוא עושה זאת בצורה מגושמת. לאחר שיש לו חבל ארוך דיו
הוא קושר לולאה בקצהו ומניח את הלולאה על צווארו הוא עולה על
כיסא וקושר את הקצה השני של החבל לוו בתקרה. הוא עומד על הכיסא
ורגע לפני שהוא קופץ נשמעת ירייה. הוא מסתכל לעבר הכיוון שממנו
נשמה הירייה ולאחר כמה שניות מפיל את הכיסא. הוא נופל. במקום
להיתלות הוא קורע את החבל ונוחת על הרצפה. הוא בוכה שוב. הוא
שוכב על הרצפה ומנגב את דמעותיו. ברקע נשמעים הצנחנים עוזבים
את המוצב. עידו קם, מסדר את מדיו, מנגב שוב את דמעותיו ויוצא
מהחדר. הוא הולך לעבר בנימין ואריה שיושבים איפה שהשלושה ישבו
קודם ומעשנים סיגריות.
בנימין
"מה קרה?"

עידו
"סתם, השירותים היו נעולים."

בנימין
"למה לקחת את הדסקיות?"

עידו
"סתם."

בנימין
"טוב..."

אריה
"הערבי מת, הם ירו בו."

עידו
"טוב."

עידו עומד שם עוד מספר שניות שאחריהן הוא פונה לצאת מהחדר.
עידו
"ביי."

אריה
"ביי."

עידו לוקח את הרובה שלו ויוצא מעמדת השמירה. הוא הולך לעבר
החדר שהיה בו קודם. הוא נשכב בייאוש ליד הדסקיות המפוזרות,
מחזיק חזק את הדסקית של דני ומכניס את הרובה לפיו.

סצינה רביעית-
חוץ/יום/עמדת שמירה

אריה ובנימין יושבים ומעשנים סיגריות. אריה זורק את הסיגריה
שלו ומדליק עוד אחת. פתאום נשמעת ירייה. אריה מסיים בנחת את
הסיגריה שהרגע הדליק, קם באיטיות והולך לעבר החדר בו נמצא
עידו. כשהוא מגיע לחדר הוא מסתכל על הגופה, הולך להרים את
הדסקיות המפוזרות סביב הגופה ואז מסתובב לצאת. הוא מסתובב
בחזרה לגופה צועד לעברה, מוריד מצווארו של עידו את הדסקית שלו
ואז לוחץ על ידו של עידו ומוציא ממנה את הדסקית של דני. הוא
מסתובב ויוצא מהחדר.


הסוף