|
הנה את
עומדת מאירה מולי
אור חזק ואמין
מבריחה את בדידותי.
הנה את
ואינך אומרת מילה
ואני מצידי שותק
מתמלא בהקלה.
הנה את
כמו חלום תעתועים
מסלקת את החושך
באורך התם והחמים.
הנה את
חומך נוגע בפניי
כמו טיפה של מים
במדבר הארוך של חיי.
אכן את
כמו ציפור הדרור
תמיד בשבילי
קרן אור.
אה... סתם היה בא לי לכתוב. לא יצא כזה משהו... אבל מצד שני
שום דבר לא יצא כזה משהו אז אין לי על מה להתלונן.
נו... בסדר |
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.