היא הסתכלה על עיניו וחייכה. הוא התקרב בזהירות.
היה בעיניים שלו רוגע מסוים וכשהיא הסתכלה עליו זה היה כאילו
רק הם קיימים, הוא כמו הפנט אותה והיא נזהרה לא לתת לתחושה
הזאת להשתלט עליה שוב.
מסביבם היה המון המולה, שתייה מתעופפת באוויר, כולם קופצים
ומשתוללים לצלילי המוזיקה הרועשת, הוא ניגש אליה ושאל לשלומה
היא ענתה שהכל בסדר, הוא קצת נעלב שהיא לא שאלה אותו מה
איתו...
הוא לא רצה לסיים את השיחה כל כך מהר אז הוא שאל אותה אם משהו
חדש, היא חשפה את הפירסינג הנוצץ שעיטר לה את הטבור.
אחרי כמה דקות של שקט הוא שאל אותה אם בא לה לצאת לטיול, היא
ענתה שבסדר.
היא אספה את הדברים שלה והלכה איתו.
בהתחלה היא ניסתה להתרחק ממנו, אבל אחרי שדיברו וליבנו דברים,
היא כבר לא פחדה, היא לא פחדה להיכנע לתחושה שהיא כל כך אהבה.
הרחוב היה שקט, היו רק כלב משוטט, כמה פנסים שדלקו והרחוב כולו
היה מלא במכוניות חונות (בגלל המסיבה).
הם צעדו יד ביד ולא הרגישו איך עבר הזמן...
הם כבר הספיקו ללכת את אותו רחוב 4 פעמים.
היא התעקשה שיעצרו לשבת על ספסל שניצב בפינת הרחוב, אפילו שהיה
קר.
הוא הסכים.
באיטיות ואפילו מבלי להוריד את המבט אחד מהשני הם התיישבו.
לאט הוא התקרב אליה, הוא נעצר וסובב את מבטו כששמע קול מוזר
כאילו מישהו קורא לו.
הקול נחלש.
הוא התעלם.
היא הסתכלה לכל הצדדים, הרחוב היה שומם.
עיניה נצצו שניה לפני ששלפה את האקדח.
ירייה.
רחוב שקט, פסיעות עקובות בדם מהדהדות.
חיוך מרושע.
נקמה מתוקה.