ליד החלון יש לי מושב קטן.
קרש עץ בהיר, מעוגל בקצוות.
אני יושבת עליו ומסתכלת לבחוץ.
שמיים אפורים, כמו שמיכה דקה שנפרשה מעל.
עלי העצים נעים לקצב הרוח.
קר בחוץ. אני יכולה לראות.
חם בפנים. אני יכולה להרגיש.
אני משעינה את ראשי על החלון הקר,
וטיפות מתחילות לרדת מול עיני.
טיפות מתחילות לרדת מעיני.
אני מתגעגעת אליו.
אני רוצה להרגיש את ליטופו החם,
אני רוצה להיות איתו בחוץ, איתו ועם חבריי.
אני רוצה כבר אותו. אני רוצה כבר את הקיץ.