נובמבר 1997 לפני קצת יותר מחמש שנים, הסיבה שאני זוכר את
התאריך היא שזה היה שבוע אחרי יום ההולדת שש עשרה שלי.
יצאנו חמישה חברה לפאב בתל אביב שהכרנו את הבעלים שלו. משה,
שהיה החבר הכי טוב שלי מהשכונה, מאי הילדה שהייתי מאוהב בה,
עופר ששיחק איתי כדורסל בקבוצה,לירון שאני עדיין לא סגור על
הסיבה שהיא באה איתנו - היא היתה ילדה קצת נדחפת. וכמובן שגם
עבדכם הנאמן רועי היה שם אבל אני סוטה מהסיפור.              
     

אז אנחנו יושבים שם שותים קצת בירות, רוקדים, מעבירים צחוקים,
ומאי היפה התחילה לרקוד עם איזה בחור ממש אבל ממש מגעיל טוב זה
לפי דעתו הסובייקטיבית של הבחור שחולה לה על הצורה.
ישבתי לי קצת שפוף עם בירה נוספת ביד שמתוספת לשלוש הבירות
שכבר שתיתי משה בא אלי ושאל רועי מה קרה? הצבעתי על מאי
והבחור. הוא נגע לי בכתף חייך ואמר על תדאג רועי זה לא רציני
הנדתי את ראשי ודפקתי מבט נוגה במאי. שעזבה את הבחור והתחילה
לרקוד צמוד עם אחת הבנות היותר כוסיות שראיתי בפאב היא לחשה לה
קמה דברים באוזן והלכה איתה לשירותים. אחרי כרבע שעה היא יצאה
משם עם חיוך דבילי וריח כבד של גראס זו היתה הפעם הראשונה
שראיתי אותה מעשנת סמים.
פתאום עופר התחיל ללכת מכות עם איזה ערס שהוא התחיל עם החברה
שלו או משהו כזה כל החבורה נכנסה לנוהל הקרב הרגיל בקבוקי
בירות נשברו שם וכסאות עפו.
שלושת הערסים יצאו עם חתכים בפנים וזעזוע מוח. לא שזה היה
משפיע להם על העתיד גם ככה המוח שלהם נשאר בכיתה ג .
לנו לא היו נזקים ומאחר שאנחנו לא מקומיים כמו שלושת הערסים
העברנו את עצמנו לים. כל הדרך לירון הצדקנית הזאת שאלה למה זה
היה טוב? השתקנו אותה (למי יש כח עכשיו להרצות) ותפסנו זולה על
חוף הים עם שתי נרגילות.
אני ומאי נכנסנו לקטע (שאני מודה שאני יזמתי) של שיחות נפש
במהלכם היא סיפרה לי שהיא מרגישה שהיא לא יכולה יותר ככה יותר
עם הצורה שאנחנו חיים היא רוצה להשתנות נמאס לה לחיות בכרמיאל
להיות ילדה טובה היא רוצה להתפרע. לחיות על הקצה .לעשן סמים.
להשתכר. להיות דוגמנית .לעזוב את בית-ספר ולמצוא אהבה.
באותו רגע כנראה שהבירות השתלטו עלי אמרתי לה תישארי בשבילי
אני אוהב אותך. היא נשקה לי ואמרה שהיא תנסה להישאר בשבילי.
למרות הכל היינו ביחד שלשה חודשים ואז היא פשוט נעלמה מהעיר.
אחרי כמה שבועות עופר ומשה סיפרו לי שהיא עכשיו בתל-אביב מחפשת
את עצמה. פגשתי אותה אחרי שמונה חודשים בטיילת בתל-אביב הילדה
רק יפתה מיום ליום. ישבנו בבית קפה דיברתי איתה על החיים ומה
שביניהם. מאי אמרה לי שהיא מדגמנת עכשיו וחייה את החלום שלה .
ואני אמרתי שעופר, משה אני מאד מתגעגעים. היא אמרה שגם היא
מתגעגעת אלינו ושהיא מתה כבר לשבת עם כולנו על איזה נרגילה
בחוף כמו פעם.

תוך כדי שיחה היא סיפרה לי שהיא כבר לא בקשר עם הבית כי נמאס
לה לשמוע על התקוות הגדולות שהם תלו בה ושהיא עכשיו מה שהם
קוראים (היא טענה שהם מושפעים מהסרטים) נערה בהפרעה.
מאי הזמינה אותי לדירה שלה להראות לי עד כמה היא הסתדרה בחיים
נסענו במונית לרחוב גורדון 124 עלינו לקומה שלישית בבניין
ונכנסנו לאחת הדירות היותר יפות שראיתי בחיים שלי כורסאות
עור,טלוויזיה 40 אינץ ומערכת סטיראו חדשה לגמרי. אמרתי לה מאי
אני תופס ממך.
ואז ראיתי קופסה מלאה עשב ולידה כמה כדורים עם ציורים של מכשפה
וסמילי עליהם. היא ראתה את המבט בעיני ומיהרה להגיד שזה של
החבר שלה הצלם המפורסם ג'ו ווילקינס.
חייכתי ואמרתי לה מאי אני בטווווח. היא הסתכלה עלי ועל שפתיה
עלה בדל של חיוך. אף פעם לא יכולתי לשקר לך רועי אתה יודע את
זה.

ואז שמעתי את קולו הרועם (ואני ממש לא מגזים) של ג'ו הידוע
לשמצה "איפה את יא מוצצת".
הסתכלתי על מאי וראית חיוך ענק על פניה שאלתי אותה את באמת
מרשה לו לדבר אלייך ככה? היא הסתכלה אלי במבט קצת מושפל ואמרה
הוא באמת בחור טוב והוא לא ידע שיש לי אורחים.
ואז ג'ו נכנס לדירה הוא היה גבר נאה כנראה בסוף שנות העשרים
לחיו לא גבוה כ178 סנטימטרים כ65 ק"ג,  נראה שהוא השקיע בחדר
כושר את השעות שלו. אמרתי שלום הוא נראה מופתע ואז זועם "אז זה
מה שאת עושה שאני לא בבית מביאה גברים זרים ומזדיינת איתם
מאחורי הגב שלי?".
עמדתי מולו מוכן לשבור לו את הפנים אבל ידה שלך מאי היתה על
זרועי, רועי תעזוב.
ואז מבטו השתנה. אז אתה רועי מכרמיאל, תשמע לא ידעתי שזה אתה,
שמעתי עליך המון אם הייתי יודע שאתה אמור להגיע הייתי מארגן לך
קבלת פנים קצת יותר ידידותית. אפשר להציע לך סיגריה? אמרתי לא
תודה ושאני לא מעשן הוא חייך התכוונתי למשהו בלי ניקוטין
חייכתי ואמרתי שגם אני.
אכפת לך אם אני אעשן? הוא שאל. ממש לא עניתי לו בחיוך.
הוא שלף את מכונת הגלגול הידנית שלו ודחף פנימה כמות מכובדת של
עשב והדליק.
מאי התיישבה לידי והתחלנו לדבר על העבר פתאום נזכרתי שלא ראית
עדין אף תמונה מהתמונות של הדוגמנות שלה ביקשתי מג'ו לראות את
התמונות שהוא צילם לה לבוק.
הוא חייך חיוך נבזי ושאל את מאי אם היא מוכנה להביא את הבוק
שהוא צילם לה .
פתחתי את הבוק וקיבלתי בחילה הוא צילם אותה בכל מיני תנוחות
סוטת עם שרשראות שתלויות עליה שהיא ערומה לחלוטין. דפדפתי עד
לסוף הבוק ושם ראיתי את מאי כמו שזכרתי אותה יפה עם מבט מתגרה
בעיניים. היו שם מתוך 70 תמונות שלה רק 7-8 שחשבתי שהם עשויות
בטעם כל שאר התמונות עשו לי בחילה. נשמתי נשימה עמוקה ושאלתי
את ג'ו כמה מהתמונות האלה ישיגו לה עבודה בתחום הדוגמנות? יותר
ממה שאתה חושב, הייתה תגובתו. מה קרה אתה לא אוהב את התמונות?
הוא שאל. עניתי לו שאני לא בקטע של s&m. מוזר ממה שהבנתי כבר
ראית אותה ערומה, אמר ג'ו. שאלתי אותו מה הקשר? הוא חייך אליי
חיוך מתנשא ויצא מהדירה.
נשארתי בדירה עוד כשעה לפני שנפרדתי ממאי. אני זוכר שאלתי איך
את מוכרת את עצמך ככה?
היא חייכה בעצב ואמרה זה לא מה שאתה חושב אני ממש אוהבת אותו
הוא בן-אדם מקסים. נפרדתי ממנה בנשיקה על הלחי ואמרתי לה
שאנחנו חייבים לשמור על קשר.

יומיים מאוחר יותר קיבלתי טלפון ממשה שאמר לי שמאי התקשרה
וביקשה שלא אכעס אם היא לא תבוא לפגישה שקבענו כל החבורה בשבוע
הבא. משהו בתוכי בישר לי שקרה משהו רע למאי היפה שלי. התקשרתי
לבית של ההורים שלה אבל לא הייתה תשובה. מוזר חשבתי לעצמי. אני
באמת לא זוכר למה התקשרתי דווקא אליהם כנראה לא חשבתי בהיגיון
באותו רגע.

שבוע לאחר מכן התקשרתי למאי והיא נשמעה לי קצת מוזר שאלתי אותה
מה קרה שהיא לא יכלה לבוא לפגישה אותנו באותו סוף שבוע? היא
התחילה לבכות היא אמרה לי שהקריירה שלה כדוגמנית נהרסה, וגם
שג'ו עזב אותה. שאלתי מה קרה? היא סיפרה לי שיום אחרי הביקור
שלי בדירה ג'ו השתגע והחליט לעזוב אותה הוא אמר לה שהיא זונה
מכוערת ושלא יצא ממנה כלום, ושהבן זונה שם את כל התמונות שלה
שהוא צילם באינטרנט אפילו תמונות שהיא לא ידעה על קיומם.
ובנוסף הוא שבר לה את האף וחרט לה על הבטן הזונה של j w  וצרב
אותה עם ברזל מלובן בתחת.
                                                     
העיניים שלי התערפלו מעצבים שאלתי אותה איפה הבן זונה נמצא?
היא אמרה לי שהוא בחדר כושר כל יום מ9 בבקר עד 12:30 בצהריים.
היא ביקשה שאני לא אעשה משהו מטורף. התקשרתי למשה ועופר ונסענו
לתל אביב. פגשנו שם את ג'ו ליד המכונית שלו. שאלתי אותו
בדרך-אגב מה שלום מאי הוא כנראה הבין  מה הולך לקרות וניסה
לברוח.

עופר האתלטי השיג אותו ודפק לו פיצוץ בגב. מעוצמת המכה ג'ו
השתטח על הריצפה ואז הגענו משה ואני ופיצצנו לו את הפרצוף
המתנשא שלו עד שמילולית אמא שלו לא היתה מזהה אותו.

אחר כך נסעתי לבדי לראות את מאי בבית החולים לא האמנתי שמאי
היפה שלי שוכבת שם כולה חבושה ועל משכחי כאבים. בכיתי.
וכשניסתי לשים את ידי על כתפה הבריאה היא קפאה באימה. ניסיתי
להרגיע אותה שזה רק אני . אבל היא נכסה לסרטים וצרחה אליי לעוף
משם. לא היה לי מה לעשות ועזבתי את המקום עם דמעות בעיניים.

למרות שניסית בימים ,שבעות ובחודשיים הבאים ליצור איתה קשר היא
לא הסכימה לדבר איתי. רק חמש שנים מאוחר יותר גיליתי את הסיפור
האמיתי של מה שקרה לה. היא לא האמינה בעצמה יותר נסחפה עמוק
יותר ויותר אל עולם הסמים הקשים קראק, קוקאין והרואין היו אצלה
ארוחת בוקר צהרים וערב. היא טענה שהיא מפלצת ולא יצאה מהבית.
היא פחדה להסתובב ברחוב, "פחדה להפחיד ילדים קטנים" אם לצטט
אותה.
היא נאלצה לעבוד כזונה לשלם בשביל הסמים שהיא צרכה בכמויות
הולכות וגדולות עד שיום אחד בגד מזלה.

ועכשיו אני מצטט מדו"ח הפתלוג. ממצאים פתלוגים: הנרצחת כבת
עשרים. סיבת המוות:
(1) דקירות בכל חלקי הגוף.
(2) עמוד שידרה מרוסק.
(3) סימנים לאונס קבוצתי.
(4) קרעים רקטלים ווגינים חריפים.
(5) זרע של שמונה גברים נמצא על גופת הנרצחת.

היתה כתבה של שלוש שורות בעיתון על צעירה שנאנסה ונרצחה
באכזריות בתל-אביב. אבל לאף אחד לא היה אכפת, כי כשילדים קטנים
מתפוצצים למי אכפת מרצח של עוד זונה אחת.
בהלוויה היו חמישה מספידים משה, עופר (אמא ואבא של מאי אפילו
לא באו), הרב,שותפתה לדירה, מיכל ואני.

עכשיו אחרי שחמש שנים נוספת עברו אני מסתכל על עופר משה ועלי
ומה שעשינו בחיים שלנו.
עופר נהיה שחקן הרכב בעירוני רמת-גן ושחקן נבחרת ישראל
בכדורסל. משה סיים שרות של ארבע שניים בסיירת שלדג בתור מפק"צ,
ועכשיו הוא ואני מתכננים את הטיול של אחרי הצבא.
ואני עם תואר ראשון בקרימנולוגיה מתכנן את הטיול של משה ושלי
(בתקווה לגנוב גם את עופר לטיול) בניו-זילנד ואוסטרליה.
אבל דבר אחד לא משנה מה שלא עשיתי אני לא מצליח לשכוח את מאי.
פעם בשנה לא משנה איפה הינו כולנו בלי יוצא מהכלל הגענו לאזכרה
של מאי.
עופר וויתר על אליפות אירופה לנבחרות עתודה כדי להיות שם.
משה לא יצא למבצע שהתאמן עליו שנה וחצי כדי לא להחמיץ את
האזכרה.
ואני רועי לא עובר חודש בלי לבקר ולבכות בקבר שלה.
אני בטוח שגם בעוד עשר שנים אני עדיין אבכה על מאי.
היא נשמרה לי בזיכרון כילדה היפה שרקדה במועדון לפני עשר שניים
שכולנו עוד היינו ילדים "מאושרים".










©