זה לא שאני גזען, באמת שלא - אבל מה לעזאזל יש למרוקאים האלה?
אוקיי, אני יודע שזאת לא פתיחה ממש מוצלחת - דבר ראשון אני
עלול להידקר, ודבר שני המשפט הראשון הוא קצת גזעני, והרי
הכרזתי על עצמי כאחד שלא דוגל בתורת הגזע.

אח של שמעון ירד שניה להביא לנו קולה מהמכולת, הוא כבר חוזר,
אז בינתיים גילגלנו לנו איזה משהו קטן לעשן, להעביר את הזמן.
כנראה שעישנו קצת יותר מידי כי לא הרגשנו שעברו איזה ארבע שעות
ואח של שמעון עדיין לא חזר עם הקולה מהמכולת, שמעון אמר שאין
מה לדאוג כי אצלם במשפחה יש תשעה ילדים ותמיד אחד הולך ולא
חוזר - אח שלו, דוד, הלך יום אחד לבקר חברים  בפרדס-כץ ועד
היום הוא לא חזר, אבל את שמעון זה לא מדאיג יש לו עוד שבעה
אחים.
אצלינו במשפחה זה רק אני, בלי אחים, אז אם אני אלך לבקר חברים
בפרדס-כץ ולא אחזור בטח מישהו ישים לב, חוץ מזה, מה יש לי לחפש
בפרדס-כץ?
שמעון אמר שהוא יורד לחפש את אח שלו, כי הגראס עשה אותו צמא,
וכשהוא ימצא את אח שלו הוא ירביץ לו כל-כך חזק שהסחוג משבת
יראה לו מתוק ליד היד השורפת אחרי מה שהוא ייתן לו שם.
חשבתי על זה שאם היה לי אח בטח הייתי דואג לו לפני שהייתי חושב
על איך לחסל אותו, אבל שמעון אמר לי שככה זה אצלם, ואני, בגלל
שסבתא שלי הייתה בשואה, לעולם לא אבין את זה, בגלל שהגנים שלי
נחלשו שם באושוויץ, ושאנחנו, האשכנזים, נהיינו רכרוכים וותרנים
מידי,  וזאת גם הסיבה שכל השמאלנים הם אשכנזים - רק לוותר אתם
יודעים.
שמעון חזר עם קולה, ובלי אח. "איפה הוא", שאלתי. "בבית-חולים"
ענה לי שמעון, ראיתי אותו חותם על איזה מסמך דפוק של אשכנזים,
נהייה לי וותרן, כמוכם, וואלה יופי - אתם אין לכם בעיה רק לתת,
בלי לבקש אפילו משהו בחזרה - כסף, שטחים - רק קחו. אבל זה לא
אשמתכם, המישרפות עומדות לכם מול העיינים, הגדרות חוסמות לכם
את שדה הראייה, פתאום לכאפיות יש מראה של מדים גרמניים ומגן
הדוד שבדגל הופך לצהוב, בלי שתרגישו בכלל.
רציתי לצעוק שיעזוב אותי כבר, שאין לי קשר לשואה, שאני יהודי
כמוהו, שאני אוהב את המדינה. רציתי לשאול אותו מה קרה לאח שלו.
רציתי לספר לו על סבתא שלי שנאבקה בכוח להקים את המדינה הזאת.
רציתי להגיד לו שאיבדתי יותר מידי חברים בצבא. רציתי להגיד לו
מלא דברים, אבל במקום זה יצא לי "אפשר שלוק"?
טוב זה לא אשמתי, ככה זה אצלינו, האשכנזים, אתם מבינים, הגנים
שלנו נחלשו, אולי אפילו אבדו לחלוטין בדרך בין אושוויץ
לבירכנאו.