לעצים אין בחירה חופשית, רק גורל.
ברחוב הראשי בנתניה, ליד סניף הבנק המרכזי, צומח עץ מהמדרכה.
גזע עם מספר ענפים, ליתר דיוק.
את הכבוד העצמי להיקרא עץ הוא איבד כבר לפני שנים רבות,
כשפועלים, אנשי ההתיישבות, השתינו עליו בזמן שסללו את דרך החול
הראשונה לעיר שאז הייתה קרובה יותר לים.
את הזמנים לפני כן הוא כבר לא זוכר, אף אחד לא זוכר.
פעם היו לו עלים וענפים וציפורים היו משחקות בצמרתו ושרות לו.
פעם הייתה מסביבו אדמה, שנתנה לו מכל טובה, והוא היה משיל אליה
את עליו בתמורה.
את האדמה כבר מזמן הוא לא ראה, רק מרצפות ואספלט ובתים גבוהים
מקיפים אותו עכשיו.
את העלים שנשרו לוקחים ממנו בבוקר מוקדם, עוד לפני שזורחת
השמש.
עם השמש מגיע הרעש.
שאון העיר, אנשים, מכוניות ופיח אפרפר שמתפזר בעדינות על
המדרכה, העץ והאנשים.
ישנם עצים ברי מזל, שנולדו בפינות רחוב שקטות יותר, או שהתמזל
מזלם והם נולדו ליד מסעדה קטנה שמרוקנת את השפכים הנוזליים שלה
אל עבר שורשיהם, אם השפכים מזינים כמובן.
ישנם עצים שמשגשגים בגינות רחבות ידיים של אנשים עשירים, ולא
שכחו אדמה מהי, ואפילו ישנם עצים בשמורות טבע, שמקווים שאפילו
הילדים שלהם לא יצטרכו לסבול מחסור.
אבל בסתר ליבם חוששים מגורל דומה של אחיהם העירוניים, כי לעצים
אין בחירה חופשית, רק גורל.
תשאלו את העץ הזקן ברחוב הראשי של נתניה, ליד הבנק המרכזי.

ינואר 2004