שחקנים: יחזקאל לזרוב, אפרת בן-צור, נטליה ויטולביץ'- מנור
וישראל דמידוב.
בבימויו של יבגני אריה.
"בשני קולות" הם בעצם שני מחזות מפרי עטו של המחזאי האירי
בריאן פריל, בהם מתוארים שני מפגשים דימיוניים בין גיבוריו
השונים של צ'כוב. בחלק הראשון, "משחקי יאלטה", זוג נפגש בעיירת
קיט על חוף הים השחור: הוא דמיטרי דמיטריביץ, מוסקבאי, מבוגר,
נשוי; היא אנה סרגיבנה "הגברת עם הכלבלב", תמה צעירה, נשואה גם
כן. הוא מלמד אותה את משחק ילטה, הצצה דמיונית לתוך ניבחי נפשם
וסבך חייהם של העוברים ושבים והיא מתאהבת בו עד אבודן חושים.
עובדת היותם נשואים וחיים במרחק עצום זה מזו הופכת את אהבתם
לעינוי מתמשך ולאושר עלאי.
החלק השני, "אפרטפליי", שקהל צעיר מקבל בפחות הבנה, הוא המפגש
בין סוניה סרבריאקובה (האחיינית של "הדוד וניה") ואנדרי
פרוזורוב, אחיהן של "שלוש האחיות" בבית קפה עלוב במוסקווה,
עשרים שנה אחרי שצ'כוב נטש אותם. אני לא אתקצר עבורכם את
המפגש, כי אם אספר מעט על מה שקדם לו, כך שלכשתצפו במחזה תיהיו
הקהל המשכיל שידע להנות גם מן החלק השני:
סוניה חיה עם דודה, וניה, וניהלה עימו את המשק של אביה, בעוד
זה חי בעיר עם אישתו הצעירה והיפה הלנה. כאשר אביה מגיע לכפר,
מתגלה כי הדוד וניה מאוהב בהלנה אהבה נואשת, וסוניה האפרורית
נאלצת לאסוף את שבריו. כאילו אין די בכך הרי שגם את ליבו של
הרופא המשפחתי, חובב עצים מושבע, שבאהבתו וקירבתו חפצה סוניה
יותר מכל מפסידה היא להלנה ונותרת בלא כל.
אנדרי גם הוא טיפוס אפרורי וקשה יום. לאביו, איש הצבא, נולדו
מלבדו שלוש בנות שגורל כולן מר: הבכירה לא נישאה מעולם, הצעירה
איבדה את בן זוגה בדו קרב והאמצעית שנישאה בנעוריה לאיש שנראה
לה מרשים אז ומטופש עתה התאהבה באיש צבא נשוי שנטש אותה למען
אישתו רעועת הנפש. האחיות אשר כל חלומותיהן ומושא תקוותן
מוסקווה, קיוו שאנדרי יהיה איש אקדמיה והתגאו ביכולתיו
המוסיקליות, אולם בסופו לא היה אלא עובד עירייה זוטר. גם
בנישואיו לא הביא אנדרי נחמה לאחיותיו האומללות שכן בחירת
ליבו, נטשה, הייתה ממעמד נחות, בורה, אגואיסטית ובעלת טעם
רברבני (בסצנה הראשונה בה היא מופיעה מנסות האחיות להסביר לה
כי אין זה מתאים שלשמלה ורודה תיהיה חגורה ירוקה).
לא ראיתי בשנה האחרונה (ואף לא בשנתיים האחרונות) שום דבר
שיעלה על הצגה נהדרת זו. הייתי יכולה להשתפך במשך עמודים על
הבימוי הגאוני והקסום על המשחק המאלף, על הליווי המוסיקלי
וכמובן על צ'כוב, אבל שום דבר לא ישווה לצפייה ממש. המחזה יעלה
במהלך תחילת פברואר בתיאטרון נגה ביפו.
הרשו לי לקנח באימרה נדושה מעט: אם תראו רק הצגה אחת השנה
(השנתיים) let it be this one,  אני אישית מתכוונת לצפות בה
שנית, בשביל השנה הבאה.