כן. הגיע הזמן הזה.
אני עוד מעט מסיים תיכון
עוד מעט מתגייס.
ואז אני אצטרך לעבוד
כמו מבוגר
ולמצוא דירה
כמו מבוגר
ולשלם חשבונות
כמו מבוגר
ולהיות אחראי
כמו מבוגר
כולם יגידו
"תראו, הוא כמו פרפר שבוקע מגולם..."
די!
לא רוצה! אני לא מוכן להיות גדול. להיות בוגר.
אני רוצה לשכב על הרצפה ולדפור באגרופים ולבכות. לצרוח שאני לא
רוצה לגדול. ולא להפסיק עד שאני יקבל את מה שאני רוצה.
אני לא רוצה לאבד את ניצוץ הילדות, ניצוץ החיים שכל המבוגרים
כבר איבדו...
אני לא רוצה אחריות
לא רוצה בגרות נפש
רק רוצה לשחק
לשמוח
אני רוצה להיות פיטר פן. אני רוצה לעוף
להיות תמים
מוגן מפני הציניות של העולם החיצוני
כמו שהיה ברחם של אמא.