האם מציצה מאחורי כל הבזק מסמא. "יריב לחיך, רון תצטמצם לכיוון
אחותך. יופי, עוד קצת, נו, מה אתם ברוגז? תתקרב, תתקרב עוד,
יופי, ותעזוב את החולצה, מה אתה מותח אותה? חדשה לגמרי, לפחות
לרגע תן לראות שהיא חדשה. איפה אבא? יעקוב! נו, בא! מצלמים!
עזוב את הבמבה, יש מספיק אוכל! נו טוב, אז זה ימתין רגע אחד.
מה טלפון עכשיו? לא יריב, עזוב את זה, לא אל תענה, אז שיצלצל!
מה אכפת לך? לאחותך יש יום-הולדת היום. זה יותר חשוב. אז אחרי
התמונה תענה. אם זה חשוב יצלצלו שוב! מה עכשיו רון? מה בריכה?
תלך אחר-כך. אנחנו חוגגים עכשיו לאחותך יום-הולדת לא? מה גם את
רוצה בריכה עכשיו? היום הולדת שלך היום, לא? טוב מה אני מבקשת?
תמונה אחת של כולם ביחד עם העוגה? אחר-כך תלכו לאן שאתם רוצים.
טוב כולם לחייך רגע אחד, יריב ורון מספיק להתקוטט כמו ילדים
בני ארבע! לא, ממי אני יודעת שאת בת ארבע. ארבע זה גיל מאוד
בוגר. סליחה, לא התכוונתי. תראי את האחים שלך, שני חמורים
גדולים. מתנהגים כאילו הם יותר קטנים ממך. נו, רון, מספיק
לזוז. מה הוא עשה לך?! יריב! מה פתאום אתה דוחף לאחיך ארטיק
לתחתונים? מה זאת אומרת הוא התחיל? עם מה הוא התחיל? שלא תחשבו
שזה הסוף של הסיפור הזה! אני מבקשת לעמוד רגע בשקט. אם לא
תעמדו רגע בשקט אף אחד לא הולך לבריכה! יריב לאן אתה הולך?
עכשיו זה דחוף לזרוק את הארטיק? מסריח? נו מה ציפית? מה קרין?
רון! החלקת על השכל? מה אתה מראה לאחותך את החיטוטים שלך מהאף?
אל תדאגי קרין, הוא לא ימרח עליך את החננה שלו. טוב לעמוד כולם
רגע אחד בשקט! ולחייך כולם! לא את, קרין יותר טוב שתעשי כאילו
את נושפת. שידעו של מי יום ההולדת! טוב, רגע אחד לא לזוז, אני
שמה על טיימר. נו! לא לזוז אמרתי. זה כבר עובד."
האם רצה. נעמדת ליד האב, מאחורי בתה. ההבזק הארוך, המיוחל,
חותם סידרה של הבזקים קצרים. צמצם נפער ונסגר. האם סופקת ידיה,
אומנם כבר אין איש בסביבה מלבדה. אך יש תמונה. ותמונות לא
משקרות. אנשים שלווים ומחויכים, עומדים, מאוחדים, משפחה,
שפתיים מתוחות או נושפות על נרות, ביחד. מתועד בספקטרום רחב של
גוונים על גבי נייר משובח, ככה, בדיוק כמו שהיה.