מוקדש לך, חברתי קרן.
נכתב ב-9 בינואר, 2004.

84 ימים שאת לא פה איתי, איתנו, עם כל המשפחה שלך, עם החברים
שלך ועם החיים שהיו לך כל כך מלאים. כל יום היה עסוק ומלא ובכל
זאת לא הספיק לך, ומשהו היה חסר כדי שתרצי לחיות!
קשה לי, לכולם, להבין, ומי שהצליח לפצח את החידה כנראה כבר יחד
איתך.
חוסר הרצון שלך לחיות השפיע גם על הרצון שלי, קצת במובן החיובי
וקצת במובן השלילי, אבל השפיע.
המעשה שנקטת כל כך חד ולא משאיר מקום לספקות.
קרן, החיים לא אותו דבר בלעדייך, ומרגישים בחסרונך.
אני לא יודעת איך חיית את החיים שלך, אז אני גם לא יכולה
לשפוט, אבל אני בטוחה שהכל היה יכול להשתנות אם רק רצית. אולי
היה לך קשה מדי ואולי זה היה נפשי וכואב, ולא היית מסוגלת
להתמודד. איך שלא יהיה, אני מאד אהבתי אותך ועדיין.
ואם היית יודעת מה עבר עלי ועל כל מה שהכיר אותך ב-84 הימים
האלה ובעוד רבים שיגיעו, אולי היית חושבת פעמיים.
הספקנו לחגוג את יום ההולדת שלך בסוף ספטמבר. מזל מאזניים,
כמוני.
אך את יום ההולדת שלי כבר לא הספקנו. אני נסעתי, אמרתי לך שלום
ונפרדנו לעולמים.
אני לא יודעת מה קרה בדיוק בלילה שבין ה-16 ל-17 באוקטובר, אבל
אני מבינה (כמו שכתבת) שזה היה הלילה הכי קשה בחיים שלך
ושהחלטת לא לעבור אותו.
שלום, קרן!