היא שכבה שם חבולה ושותת דם. לא, היא לא נאנסה, אפילו לא שדדו
אותה. זה היה ממש מטומטם, היא בסה"כ רצתה להגיע לספר במדף
העליון ונפלה נפילה ממש גרועה.
היא שכבה שם וחשבה לעצמה, כמה שזה חסר הגיון ואובר דרמטי. אבל
הנפילה הזאת הייתה ממש קשה, שילוב חסר מזל של גודל חדר, גובה
מדף, והגובה שלה. לא היה לה מושג איך, אבל הפציעה שלה הייתה
ממש רצינית, היא בכלל לא הצליחה לקום.
מה עכשיו?
לצעוק לעזרה פשוט לא יעזור בשכונה שלה,היא פעם שמעה מישהו נרצח
שם בלי  שאף אחד ייצא. אין סיכוי שאף אחד יחזור הבייתה בקרוב,
זה לא היה יום כ"כ טוב לזרוק את החבר.... היא הגיעה למסקנה
שהרעיון הכי טוב באותו הרגע זה לישון (זעזוע מוח, אתם
יודעים).

אבל היא גם קמה, לצערה. המראה גם הייתה שבורה בדיוק בזווית
כזאת שהיא תוכל לראות את הפנס בעין והשפה הנפוחה, ולחשוב איך
האקס שלה היה נהנה לראות אותה ככה. טוב נו, לפחות לא חסר לה
זמן לחשוב... ואז היא התחילה לחשוב. היא התחילה לחשוב איך
לעזאזל החיים שלה הגיעו למצב הזה. לא, זה לא צירוף מקרים שהיא
שוכבת כאן מדממת, זה לא רק המדף האומלל, זה גורל. היא כאן
מסיבה. ועד שהיא לא תבין מה היא עשתה שמ-מ-ש רע וזה מגיע לה,
אין סיכוי שהיא תוכל להנצל.

נכון שאם מסתכלים על זה ככה מרחוק זה לא הדבר הכי הגיוני
בעולם, אבל עם אנשים שקיבלו זעזוע מוח לא מתווכחים. וככה, היא
גוללה לעצמה את כל סיפור חייה, מהסוף (ארהמ ארהמ) להתחלה...