|
אני מתעורר יתום מול הראי
הזוועות בתחנת הרכבת
צולבות את זיכרוני
בכל בוקר
אני שומע קולות נואשים
משקשקים למשמע הפסים
אני מריח את כותונת הפחד
מריח את הכלבים
שנובחים על שתיים
אני חש את הרעב
את הצימאון למים
הצימאון לחיות אפילו
עוד יום או יומיים
אני טועם את הרגע
בו הייתי נוכח
במסע אל המוות
הבלתי נשכח. |
|
|
הלכתי לי
לתומי
והוא אמר
לי:"החרדים האלה
מתחמקים מגיוס
ועוד רוצים
שנשלם להם על
הישיבות!"
הבלתי-משועמם
יוצא בהצהרה
אקולוגית כנגד
נסיעה
לתומי(שהוא בכלל
טומי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.