|
אני מתעורר יתום מול הראי
הזוועות בתחנת הרכבת
צולבות את זיכרוני
בכל בוקר
אני שומע קולות נואשים
משקשקים למשמע הפסים
אני מריח את כותונת הפחד
מריח את הכלבים
שנובחים על שתיים
אני חש את הרעב
את הצימאון למים
הצימאון לחיות אפילו
עוד יום או יומיים
אני טועם את הרגע
בו הייתי נוכח
במסע אל המוות
הבלתי נשכח. |
|
|
חמודה, את גם
נותנת?
לבחורה מהסלוגן
שמציע בייבסיטר,
מאחד נשוי 42
שנה בעושר +
חמישה ילידים,
הקטן סיים צבא |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.