קורה לפעמים שאני מרגיש שהחיים שלי חולפים על פני ואני מנסה
לתפוס אותם בידיי החלקלקות, והם מחליקים ...
וכל הסוסים היפים הקטנים נעלמים מעיניי, ונשארים רק חיות -
האגו שמשוויצים בזנבים הצבעוניים שלהם, ואני מחפש את שלי ולא
יכול למצוא, הוא נעלם כלא היה .
הוא היה בכלל?!
ואני קורא לאימא ורוצה לבכות על כתפה .
ואז אני נזכר : הרי היחסים שלנו נדפקו מזמן , אני אצטרך לשלם
דמי ביקור מאוחר יותר על הכתף שלה.
פעם זה היה חינם , עכשיו זה להשכרה.
והחברים שלי ...יש לי ?
ואז זה עובר ... הידיים מתיבשות ... זה לא היום!
הו כמה שכולם מדליקים! רק לא אני ...
וזו ...זו שנראה לי כרגע שהיא מעלי, הרבה מעלי, נראה לי שהיא
צוחקת .
צוחקת לי בפנים, מה היתי עושה ? אני האחר ?
והצחוק שלה ...
שאל אותה , את מעלי ? את יודעת משהו שאני לא?
חוץ מהעדר הרגש ?
מה לעשות עכשיו ? ללכת לישון והריק יתמלא ?
אין צבעים בריק ... כרגע נגמרו ...גם המילים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.