אלוהים קורא לי,
אלוהים אומר לי - "תלכי לישון ילדה!"
אני עונה לו - " שונאת, בגדת בי! שונאת אותך!"
אלוהים מחליט - "ככה היא דיברה אליי? מגיע לה עונש הולם."
אלוהים דפק אותי, אלוהים חתך אותי,רק כדי שאני לא אתעלם, ואני
ממשיכה לשנוא אבל הוא לא מבין,
שמבחין בי רק עונשים לי מכין.
הוא מבעיר אותי מבפנים, מקיש.
הקול שלי נחלש, מנסה לזעוק לעזרה.
מי יבוא? אף אחד לא יכול להגן עלי מהנורא.
אלוהים לא חש אותי, אני מבולבלת כולי.
מקבלת את מה שמגיע לי, רוצה שהוא יקבל מה שמגיע לו, לא מספק
אותי.
הוא צריך למות. לא מגיע לו לחיות.
מעניין - איך החיות לא מתאבדות?
אלוהים עשה אותן טיפשות.
הייתי מעדיפה להיות חיה.
למות.
למות בלי שהחברה שמה דימעה.
בלי שאף אחד ישא תפילה, כי למי, למי ישאו תפילה?
אלוהים מת מצידי.
אלוהים לא קורא עוד בשמי.
אני חופשיה - אני לבד.
אני שמחה- אבל בדד.
כייף לי ואני יודעת שזה לא בגללו.
טוב לי.
רע לו.