כן, זה אותו רגש שחשים בזמן שאתם צופים בלא נודע. כאשר אתם
נחספים ללא נודע אתם מרגישים את הפחד, התחושה המוזרה והמענגת
הזאת.
אכן קשה להבינה, אם כי ליישום היא נורא קלה - תוך שניות כל אחד
ואחד יכול לפתח פוביה ממשהו.
תמיד אנשים יפחדו מהלא נודע, מחוסר השליטה על תוצאה שיכולה
להיגרם. הלא נודע מביאך לעלטה
אפלולית וקשה, הצללים האלה שמתעתעים את מוחי ואת נפשי, צללי
החושך עם פנסי רחוב שומם.
אני לא יודעת עד כמה קל יהיה לי לספר את הסיפור הזה. פעם היה
הכול נורמאלי ושיגרתי ואז רק התדרדר לעולם נסתר. בעצם, הרבה
מתחת לפני השטח, במקומות שאפילו דמיוני הפרוע ביותר לא היה
יכול להגיע, לגעת או לחוש. לא חשבתי שאגיע למצב של דרדור נפשי
שכזה - השטן, האל הנורא מכל, עמד במרכז עניני אז, בתקופה
ההיא.
כיום אני במסתור, מנסה לתפוס מעט אור לפני שישתלט עלי. אני
יודעת שנשמתי שלו, אך כל עוד אנסה להתנגד לכך אולי אצליח. אבל
הוא יודע היכן נשמתי, הרי נשמתי מסורה וכנועה לו. אילו רק
יכולתי לברוח...
אני יודעת שימי חירותי ספורים ולכן רציתי לספר לכם את סיפורי
לפני שאעלם לעלטה ולאפלה ונשמתי תילקח מגופי המת. כשגופתי
תירקב במסתור, אולי אז יגלו את סודי...
אלא אם הם חושבים שכבר מתתי, אני בטוחה שמשפחתי איננה מבינה
לאן נעלמתי. לא יכולתי לספר להם, הם לא יאמינו. אני בטוחה שהם
יקשרו ויבינו, אבל עד אז אני כבר לא יהיה בת החיים אלא בת
המוות, בת השטן המוחלטת.