היא לא יכלה להאמין, רק שעות ספורות לפני הוא היה פה לידה,
ועכשיו הוא רחוק ממנה כמרחק מזרח ממערב. היא עוד יכלה להרגיש
את נוכחותו באוויר, זכרה כל פרט קטן, מה הוא לבש, איך התנהג
ואת הריח שלו, הריח המשכר הזה שכל כך אהבה.
היא כל כך רצתה שיהיה לידה שוב, שיחזיק לה את היד, שילחש לה
"אני אוהב אותך" באוזן, כמו שנהג לעשות.
היא הרגישה לבד עכשיו, כמעט ערומה, היא יכלה להרגיש את המבטים
של העוברים ושבים ננעצים בה לרפרוף קל, תוהים מה גורם לה לבכות
באמצע היום. אבל לא היה לה אכפת. היא רק רצתה לשמוע את קולו,
ואפילו להתקשר אליו היא לא יכלה.

הוא עלה לרכבת, ועיניו דומעות, מעולם לא הרגיש כל כך לבד, כל
כך קטן וכל כך מתגעגע. הבחורה שמולו ניסתה לפתוח איתו בשיחה,
אבל הוא פשוט התעלם ממנה. לא היה לו אכפת. הוא רצה להרגיש את
חום גופה כנגד גופו, רצה להגיד לה שהוא אוהב אותה, ולעזאזל
הכל.

היא יצאה לבלות בערב, התהלכה ברחובות העיר שהיא כל כך אהבה,
העיר שרצתה שתהיה שלהם. היא שלחה יד באוויר מחכה שהוא יתפוס
אותה מאחור, ציפתה לחום ידו - וכלום. היא כל כך התגעגעה, מעולם
לא הרגישה כל כך לבד.

הוא ישב בשדה וחיכה, הסתכל מסביבו על כל האנשים, פתאום היה
נראה לו שכולם זוגות זוגות, והוא הרגיש כמו בתיבה של נוח, ורק
הוא לבד. הוא קנה לעצמו משהו לאכול, אבל האוכל היה חסר טעם,
הוא בכלל לא היה רעב למען האמת, רק ניסה להעסיק את עצמו.

היא ישבה וכוס משקה בידה, מחייכת לאנשים מסביבה, מדברת
ומקשקשת, כאילו הכל כרגיל - אבל כרגיל זה לא היה. המשקה היה
טעים, אבל לא טעים כמוהו - לא טעים כמו כשהוא היה איתה.
היא ישבה ונזכרה ביום שהוא הגיע, היום המאושר ביותר - היא לא
חשבה שאפשר להיות מאושר כל כך. מאושרת ועצבנית היא גיחכה
לעצמה.

הוא עלה על המטוס, ארבע טיסות בארבעה ימים הוא חשב לעצמו - מי
היה מאמין. 4 טיסות, לבד לגמרי, מתוכן שתיים שמחות - אליה.
מעולם הוא לא הרגיש שהכל כל כך חסר משמעות בחייו, לא הלימודים,
לא העבודה ולא הכסף. אילו יכל היה עושה שהיא תהיה לצידו גם
עכשיו.
הוא נזכר ביום בו הגיע, עצבני ומפוחד, במקום זר, מקום רחוק.
הוא פחד שהוא לא ימצא אותה. אבל הוא מצא, בקלות - כאילו הלב
שלו אמר לו איך להגיע ואיפה לפנות.

ליבה החסיר פעימה, והיא סובבה את הראש, היא הריחה את הריח שלו,
אבל זה לא היה הוא. היא התאכזבה.

הוא נרדם, חולם עליה, נזכר בלילות ובימים שלהם יחד, נזכר בצחוק
שלה, בריח ובפרצופים המוזרים שהייתה עושה לו.

היא חזרה למיטה, לבד, מיטה יכולה להיות כל קרה, היא חשבה
לעצמה. והלכה לישון - חושבת עליו.

חריקה רמה העירה אותו, המטוס נחת.
ביקורת דרכונים - והוא בחוץ.
הוא רץ לחפש טלפון, והתקשר אליה.

הצלצול העיר אותה מהשינה. 'מי זה יכול להיות' היא חשבה לעצמה,
וענתה בקול אפוף שינה.

"אני אוהב אותך" הוא אמר לה "אוהב אותך ומתגעגע"
"יותר לא עושים טעויות כאלו" היא ענתה לו.
"עוד 6 ימים" הוא אמר לה
"חשבתי שעוד 4 בספירה שלך" היא ענתה ושניהם צחקו לרגע.
"לילה טוב מתוקה - אני אתקשר מחר, מבטיח".

מוקדש למירית