היא יושבת על כיסא וקוראת את המכתבים שכל מחזריה שלחו, ובצדק,
אישה יפה שיער גלי חום, עיניים כחולות גדולות, אף קטן וסולד,
פה קטן ומצומק. עצמות לחייה היו בולטות. פניה קרנו מיופי, אך
לא מאושר. מרגרט היה שמה. פעם היא התגוררה בבית גדול עם בעלה,
רוג'ר, וחיה באושר ועושר עד שבעלה התגייס לצבא האמריקאי לשם
מלחמת ויאטנם. והיא התגאתה בו עד מאוד, מאותו יום היא הייתה
כותבת לו מכתבים ונותנת את מכתיביה לשליח שהיה מביא את המכתבים
ללוחמים.
מצבה הכלכלי הדרדר, היא לא יכלה לפרנס את עצמה, היא מכרה את
הבית וקנתה בית יותר קטן עם גינה קטנה. היא התחילה לעבוד בחנות
לממתקים, היא לא התרגשה מזה היא הייתה אישה שקיבלה את הכל
בקלות בחיים וניצלה כל דקה. לאחר שנתיים זה הפסיק. היא לא שמעה
מבעלה במשך שנה וחצי והתחילה להתגעגע, היא נהפכה להיות עצובה
אך למרות כל העצב והגעגועים היא המשיכה לכתוב את המכתבים. פניה
קרנו מיופי וכל הגברים בעיירה רצו להשיג את תשומת ליבה ושלחו
לה מכתבים בלי סוף. היא אהבה לקרוא אותם ולראות מה אנשים
חושבים עליה, אבל לא נענתה למכתבים... בליבה תמיד הייתה טיפת
תקווה שיגיע איזה מכתב ממנו או שיחזור ואם לא היום או מחר אז
גם עוד 8 שנים... והבטיחה לעצמה לחכות לו גם אם הוא לא יגיע.
עברו חמש שנים וכבר שבע שנים עברו מאז שהוא עזב אותה, והיא
ממשיכה לכתוב את המכתבים אליו. היא הזדקנה ועדיין נשארו לה
הפנים הקורונות עם העיניים הכחולות הגדולות, עם האף הקטן
הסולד, עם הפה הקטן והמצומק, עם עצמות הלחיים הבולטות והשיער
החום-לבן. למרות כל הקמטים היא עדיין הייתה יפה ועדיין שלחו לה
מכתבי חיזור ועדיין אהבה לקרוא אותם ועדיין לא נענתה עליהם.
עדיין הייתה בה את אותה טיפת תקווה שיחזור. וגם אם לא, תמיד
הוא היה איתה, בליבה.
השליח שנתן את המכתבים ללוחמים עזב, היא לא שמעה ממנו יותר ולא
ידעה למי לשלוח את כל מכתביה... היא הפסיקה לכתוב וחייתה בעצב
עמוק. מכתביה היה הדבר היחיד שעזר לה להתייחד איתו ועכשיו גם
את זה אין...
היה לה ידיד שהוא היה הגנן שלהם כשהם עוד גרו בוילה, עם הגינה
הגדולה שהייתה להם. הוא עזר לה להתגבר על עזיבתו של בעלה ותמיד
עודד אותה שהוא עוד יחזור ושלא תדאג. הוא הצחיק אותה ולפעמים
איכשהו כשהיה לה מצב רוח היא הייתה צוחקת, בכל זאת...
היו לילות שהיא הייתה פוחדת להישאר לבד בבית בחושך, אז הוא היה
ישן אצלה, איתה. ולא היה אכפת לה, לא הפריע לה, ההפך, הם היו
מדברים בלילה על כל מיני נושאים וזה עזר לה. בבוקר כשהייתה
הולכת לעבודה הוא היה מכין לה סנדוויצ'ים עם כל מיני פתקים,
ואפילו פעם אחת הוא שם לה פתק שכתוב שם "אני אוהב אותך" זה לא
ממש הזיז לה, כי הרבה גברים שלחו לה פתקים כאלה. אבל היא אהבה
את הסנדוויצ'ים עם הפתקים וגם מידיי פעם שלח לה זר פרחים
לעבודה. הם עברו לגור ביחד והוא היה מאוהב בה מאוד והיא ידעה
את זה והיא אהבה את זה שהוא מאוהב בה אבל היא לא אהבה אותו,
היא אהבה את בעלה.
עברה עוד שנה, וכבר 8 שנים עברו. היא עדיין חיכתה לבעלה ועדיין
הגנן גר איתה יש להם ילדה משותפת והיא ממש יפה ממש דומה לאמא
שלה, יש לה גם שיער חום גלי, וגם עיניים גדולות כחולות, וגם אף
קטן וסולד ופה קטן ומצומק. הגנן רצה להתחתן איתה אבל היא לא
הסכימה היא עדיין מחכה לבעלה שיחזור, וסבלנותה אט אט פוקעת.
בעלה איבד את הזיכרון לאחר המלחמה היא לא ידעה כלום ממה שקרה
לו. הוא התחתן עם אישה אחרת ויש לו 2 ילדים.
יום אחד הוא פגש את השליח שהיה אמור לשלוח לו את המכתבים השליח
קרא לו, אך הוא לא הבין מי קורא לו, הוא לא זכר את השליח.
השליח הזמין אותו לקפה ודיבר איתו הוא סיפר לו מי הוא ועל
אישתו. רוג'ר התקשה להבין מה שהוא אמר, ועל זה שיש לו אישה
אחרת שמחכה לשובו. רוג'ר האמין לשליח, כי השליח הראה לו תמונות
ונתן לו את המכתבים שמרגרט שלחה לו, והוא היה אמור לקבל, ולא
קיבל, אבל לא ידע מה לעשות. השליח נתן לו את הכתובת בה היא
מתגוררת, הוא רצה לחזור אליה אבל יש לו אישה ושתי ילדים
מקסימים שהוא אוהב עד מאוד...
באותו יום הוא לא חזר לביתו לאישתו וילדיו, הוא הלך, הלך לשתות
משהו ולהתעורר מהחלום הזה שהוא חושב שנמצא בו הרגע. הוא קרא את
המכתבים והתקשה להאמין למה שהוא קרא. הייתה בלבו הרגשה שהוא
רוצה לחזור לאישתו שלפני המלחמה.
הוא חזר הביתה שיכור, אישתו התחילה לצעוק עליו הוא סטר לה, אחר
כך התחיל לבכות. אישתו ניחמה אותו. הוא סיפר לה את הסיפור
והראה לה את התמונות ואת המכתבים. והיא לא רצתה שהוא ילך, היא
רצתה שיישאר בבית וימשיך לפרנס אותה ואת ילדיו שהוא כל כך
אוהב. הוא לא ידע מה לעשות, מצד אחד, הוא רוצה לחזור למקום בו
הוא היה לפני המלחמה, לאישה שהוא כל כך אהב וליופי הזה שהוא
ראה בתמונות. ומצד שני, הוא היה צריך להישאר פה, במקום שבו הוא
נמצא כדי לפרנס את משפחתו. הוא חשב על הכל והתחילו לעלות לו
פלאשבקים והחליט לעזוב את אישתו וילדיו ולחזור לביתו הקודם
לאישתו היפה.
הוא הגיע לפתח ביתה ודפק על הדלת, ילדה קטנה פתחה לו את הדלת
הוא שאל אותה אם אמא נמצאת. היא קראה לאמא שלה. היא הרימה את
ראשה וראתה אותו, אותו בן אדם שחיכתה לו כל כך הרבה זמן אותו
בן אדם שאהבה כל כך... היא התעלפה. לאחר שהוא הכניס אותה לביתה
הוא ראה את הגנן ואת הבית ואת הילדה הקטנה. היא פקחה את עינייה
וקמה. היא הסתכלה עליו, הסתכלה על הגנן ולא ידעה מה לעשות.
אחרי שנים רבות הוא חוזר?! אחרי שכבר יש לה משפחה חדשה?! היא
נכנסה לחדרה לבדה ונעלה את עצמה שם. היא לא ידעה מה לעשות עם
עצמה היא פתחה את הארון והסתכלה על משהו באופן חד.
הם חיכו שתצא שתדבר... אבל לא. היא לא יצאה, הם רק שמעו...
שמעו את קול הירייה.