[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ענבל סלם
/
מה עשינו?!

"אני פשוט עד עכשיו לא מעכל. זה קרה כל כך מהר. כל כך מהר, וזה
הפתיע אפילו אותנו! אני מתכוון, ידענו שזה מה שהוך לקרות,
ידענו גם מה אנחנו עושים, ידענו הכל! פשוט שעכשיו שאני אחרי,
אני פשוט לא יודע איך בכלל חשבנו לעשות את הדבר הנורא הזה? מי
נתן לנו את הזכות הזו בכלל? חבורה של ילדים בני 18 שפשוט
מחליטים להרוס למישהי את החיים...!
                               



את התוכנית כולם ידעו כבר מיום רביעי. רועי, שהיה חבר של אוסנת
לפני שנה וחצי, יקח אותה לצד, ויספר לה כמה הוא אוהב אותה,
וכמה הוא מתגעגע אליה כבר מאז... הם יכנסו לאוטו, ויתחילו
לנסוע. אנחנו כבר נחכה להם שם. אם במקרה משהו לא יסתדר, או
שאסנת תשאל משהו כמו: "לאן נוסעים רויוש?" (ככה היא הייתה
קוראת לו אז... כשהוא אהב אותה באמת...), אז רועי פשוט ילטף
אותה, ויאמר שהם נוסעים למקום שבו יוכלו לשבת בשקט, ולדבר על
כל מה שהיה בינהם, לראות עם אפשר לסדר את הדברים.
כשהם יגיעו, הוא ידומם את המנוע, ויציע לעבור למושב האחורי.
"סתם, בשביל שיהיה קצת יותר נוח"
נוח... ע-ל-ק!
אסנת תסכים. ולא בגלל שהיא אחת כזאת שנותנת, פשוט כי זה רועי.
היא מכירה אותו. ושנתיים של חברות איתו מספיקות בשביל להכיר את
הבנאדם, ולא לחשוב בכלל על זה שחמש דקות מפרידות בין המעבר שלה
למושב האחור, לבין החוויה הנוראה שהיא עומדת לעבור. לקחנו
בחשבון גם את האפשרות שהיא לא תסכים לעבור. אבל זה כבר היה פרט
שולי...
               



אני אסביר לכם. שלושה ילדים בני 18 יושבים בבית של אחד החברים
וצופים בסרט בטלויזיה. פיצוחים ובירה כמובן נוכחים גם הם...
פתאום, הבחור והבחורה, אלו מהטלויזיה כמובן, מתחילים להתנשק,
לגעת, להתפשט... אתם מתארים לעצמכם מה דבר כזה עושה לשלושה
בנים חרמנים?!
ואז, הראש מתחיל לעבוד. אבל זה כבר לא אתה שחושב, כי כבר אין
לך שליטה על המחשבות שלך. אתה בטוח ש"חפיף, מה כבר יכול
לקרות?! סתם, בשביל הכיף..."
ופתאום, בשניה אחת אתם מוצאים את עצמכם כבר מתכננים מקום וזמן.
ועם כל רעיון "טוב" שקופץ לאחד מכם לראש, אתה נדלק יותר! רוצה
יותר! מחכה יותר! בנקודה הזאת, כלום כבר לא יכול לעצור אותך.
לא אחרי שהכל מתוכנן...
           



אז אנחנו כבר שם. מחכים לרועי ואסנת שיגיעו. ובאמת, בלי שום
התעכבויות מיותרות, בשעה 22:00, עוצרת המכונית של רועי בדיוק
במקום שקבענו. אנחנו מציצים מאחורי השיחים. רואים בדיוק מה
קורה בפנים. רועי מדומם את המנוע. אסנת צוחקת... היא כל כך
יפה. כל כך לא מגיע לה... אבל אנחנו כבר כאן! בטח שלא נפסיק
עכשיו!
הם יושבים שם חצי שעה כמעט, ועדיין לא עברו למושב האחורי. זה
קצת מלחיץ אותנו האמת, אבל אנחנו, אנחנו בטוחים שרועי לא יאכזב
אותנו. ובאמת, הכל עובר חלק. אסנת לא שואלת יותר מידי שאלות.
היא עוברת אחורה.
וואי! הנה רועי מתחיל לנשק אותה! אני וחבר שלי, זה שאיתי, ישר
נדלקים... הנה... עוד קצת...
     



אני לא חושב שאני צריך להמשיך ולתאר לכם את מה שהיה שם. מה
עשינו. כולנו. אחד אחרי השני. את זה אני כבר משאיר לכם לדמיין
לבד.
מה שבטוח זה שכשאני יוכל לצאת מפה, בעוד כמה שנים, שום דבר כבר
לא יחזור להיות כמו שהיה פעם. שום דבר.

מה עם אסנת? איך יכול להיות?! נהרסו לה החיים. הרסנו לה
אותם... הרסנו אותם עוד לפני שהתחילו..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי אמר למי:
"משה, זה אני
אלוהים!".

אחד, תוהה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/2/04 22:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענבל סלם

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה