אני יושב על הברכיים מול הנהר הגדול בדיוק במקום שבו הוא מתחיל
להתעקל ולצבור מהירות כדי לרדת דרך המפל לתוך עמק הסודות.
אני יושב חשוף ללא חולצה שרירי מזיעים ומטפטפים על הקרקע עם
מעט העשבים שמתחתי.
על גבי המתוח פרוסה כתובת הנץ המעופף הנלחם בנמר השואג וראשי
מורכן אל הארץ מביט ולא מביט בקרקע היבשה.
אני חש את הרוח ההודפת את גופי משחקת בשערי השחור הפרוס על גבי
הרחב ומסתיר חלקים מתוך הנץ התוקף.
יושב מול נהר שומע את המיית המים השואגים לכיווני, אלפי מיילים
עברו המים ולכל טיפה וטיפה מהם יש את סיפורה שלה כמו שלי
הציפור הכחולה יש את סיפורי שלי.

הסיפור מתחיל אי שם בשבט עתיק בשם הדוב הגדול, זקני השבט בעצמם
מספרים שהגענו לערבה ממקום בו הארץ קפואה וקשה יותר מכלי האש
שפוגעים באנשינו יום, יום.
ארץ אשר בה היינו לובשים את עורו של הדוב הגדול ביותר שבראו
לנו האלים, אשר בכל קרב מולו היה ניגש ראש השבט ומתחנן בפניו
שירשה לנו להחזיר את נשמתו לאלים העתיקים מבלי שייקח את נשמתנו
אנו.
בכל פעם שבה היו הולכים ונפגשים אנחנו והדובים היו נוצרות
האגדות בני, בני עמינו.

השבט הגדול אשר חיי את כל חייו ללא פגע ומבלי שהרגיש צורך
לפגוע באימא אדמה עזב אז את ביתו משום שהאלים החליטו שאין לספק
לו יותר מזון בשממה הקרה שבה היה, וכך הגיע לאחר שנים רבות
למקום שבו הנהר הגדול זורם בעוצמה, מקום שבו גם בשנים הקשות
ביותר יש עשב להאכיל את החיות, מים להשקותן וחרות לטבע הענק
שסביבנו.

אני מביט בנהר ומעלי שמש חזקה מכה בכל חלק מגופי כאילו זועמת
עלי על החלטות שהחלטתי.
לפני לא שנים רבות ניגש אלי הסייח החום ובחר בי מכל השבט להיות
המנהיג הבא, הוא סיפר לי שראה בחלום כי אני הוא מחליפו ועלי
טיפול ההחלטה הקשה ביותר מאז שעזב השבט את השממה הקרה.
נער קטן הייתי אולם השבט קיבל את ההחלטה של הסייח החום ונתן לי
לשלוט בו כרצוני, הימים היו ימים טובים ולא היה לי לעשות דבר
מלבד טקסים לאלים אשר סירבו בעקביות לדבר איתי ולספר לי על
עתידי. איש מהשבט לא ידע על החיזיון של הסייח החום ואני לא
העזתי לספר להם.

מאז חלפו שמשות רבות בשמים וירחים רבים נישקו אותם במרדפן,
שערי ארך משום שמרגע שבו הפכתי למנהיג נאסר עלי לפגום בו מלבד
בימי אבל שבו עלי לתת אותו לאלים כמנחה.

הנהר שותק ואני שואל , אני שואל אך הרוח לא עונה, ברכי כואבות
אך איני מעז לזוז עד אשר אקבל תשובה מהאלים בעצמם על רצונם
ממני, עד אשר יסבירו לי מה אני צריך לעשות עם בת האדם הלבנה.

היא הופיע לא הרבה זמן אחרי שההתקפות התחילו ורבים מבני שבטי
הפסיקו לחזור ממסעותיהם, ואילו שחזרו סיפרו על יצורי אנוש ולהם
מקלות של אש אשר הורגים אנשים ממרחק, מחוררים את גופם ולא
נותנים לנשמתם לחזור לאלים שנתנו להם אותה.
מוות ללא כבוד הם הפילו על שבטינו וידי הייתה קצרה מלהושיע.
רציתי ללכת לראות, אולם הם שכנעו אותי לא ללכת, מהשבט אמרו לי
שאני חשוב מידי והציעו שהם יביאו לי את המקלות של האש.

בטיפשותי הסכמתי וכך פרח אוהב, שמש זורחת, ודמעה שקופה הלכו
למסע להביא לי את מקל האש על מנת שאוכל להראות אותו לאלים
ולשאול מה הם רוצים שאני אעשה אתו.
רק דמעה שקופה חזר מהמסע הנורא הזה, הוא חזר ברגל למרות שיצא
רוכב על סוס, פצוע כולו וכמעט שנהרג עד שהגיע אלינו, אפילו
רופא השבט כמעט התמוטט כאשר יד קטנה מצא אותו במרחק של יומיים
רכיבה.
צמנו במשך כמעט שבוע שלם וביקשנו מהאלים רחמים על דמעה שקופה
ולבסוף הם הסכימו לתת לנשמתו עוד זמן על האדמה הקדושה.

כאשר הוא קם כבר היה מאוחר מידי וראיתי במו עיני איך מגיעות
גופות של בני השבט העתיק שלנו וחורים נוראיים בתוכם, גופם
מחולל, ונשמתם נעלמה.
השמועות על קרבתו של בן האנוש הלבן התאמתו יותר ויותר וכמה
שהמתנתי לתשובה מהאלים לא עזר דבר כאשר יום אחד בזמן רכיבה
ראיתי אותם.
על סוסים רכבו הם ועגלות קשורות לכיווני הסתתרתי כדי שלא יראו
אותי וראיתי אותם בפעם הראשונה, שני זכרים לבנים ונקבה אחת,
שני הזכרים ישבו על העגלה והנקבה רכבה על סייח שחור כפחם,
שיערה צבוע בצבע השמש מתנפנף ברוח, בזמן שהיא דהרה במהירות ללא
כיוון מיוחד לפני ואחרי העגלה.
עקבתי אחריהם מבלי שהם ראו אותי והבחנתי שהם חונים בלילה ליד
גבעת הזאב השחור.
הם לקחו מהנהר הקדוש ממימיו מבלי ביקשו את רשותו ולאחר מכן אחד
הזכרים חילל אותו כאשר הטיל את מימיו בתוכו.
האימה אחזה בי כאשר ראיתי את יחסם הנורא לחיות שמסביב ולנהר
השוצף והמתנתי לשווא לנקמתו שלא הגיעה.

למחרת התעוררתי מוקדם כאשר הבחנתי בנקבה ניגשת לנהר ללא שום
בגד על גופה, מעולם לא ראיתי גוף לבן המשתקף ביופי כזה על
הנהר, אם את צבע שיערה לקחה מאל השמש הרי שאת צבע גופה לקחה
מאישתו הירח בכבודה ובעצמה.
מרוב סקרנות זחלתי לקרבת מקום ונעצרתי במרחק קרוב מאוד אליה,
היא לא ראתה אותי בזמן שהייתי צמוד לאדמה וניקתה את גופה הלבן
משאירה בועות לבנות אשר התרחקו עם מי הנהר.

התכוונתי להתרחק בדיוק כאשר היא סיימה את משחק הבועות שלה ואז
היא ראתה אותי, עיניה הביאו אימה לרגע ואז צרחה נוראית יצאה
מפיה, אני התרוממתי במהירות והתחלתי לרוץ לכיוון הסוס החום שלי
כאשר ראיתי בצדודית עיני את אחד הגברים יוצא מתוך העגלה
במהירות ומכוון אלי מקל ארוך בצבע אבני הנחל בשעת הלילה.

רעש נורא הקפיץ אותי כאשר הגעתי לסוס שלמזלי היה קרוב למקום
שאליו רצתי ונפלתי מלא אימה כאשר את כל גופי מכה, כאב חד,
התרוממתי כאשר שמעתי את הזכר רץ לכיווני והשלכתי את עצמי על
הסוס החום שלי תוך כדי זה שאני בועט בו ברגלי היחפות , מקווה
שיבין לאן אני רוצה שירכב.

כאשר התעוררתי עבר כבר שבוע וגופי קדח, הרופא של השבט סיפר לי
שמצאו אותי כמעט מת במרחק יום רכיבה על גבי הסוס שרעה בשטח
הציד שלנו. הוא טען שכבר הייתי שייך לאלים בחלקי הגדול אולם
האלים החליטו כנראה שעדיין אני לא צריך לחזור אליהם.

לקח עוד זמן מה עד שהיד שנפגעה לי חזרה לתפקוד מלא, אבל
בינתיים המשיכו אנשי השבט לספור את המתים שנפלו ללא סיבה על
ידי המקל היורה אש.
אני התפללתי לאלים שיאמרו לי איך לפעול אולם הם המשיכו בשתיקתם
עד אשר עברה השמועה בשבט שדמעה שקופה הלך לנקום את מיתנו, אני
דרשתי שיחזירו אותו לשבט אולם איש לא ידע לאן הוא הלך באותו
היום, הוא חזר בפנים נפולות ועם ידיו אדומות מדם לא שלו, הוא
הגיע אלי ובעיניים דומעות סיפר לי איך ארב לזכרים הלבנים שחשב
שהרגו את אנשינו, הוא סיפר איך הם הופתעו כאשר זינק על שניהם
מתוך עץ עתיק שעליו שכב כמעט לילה שלם, ולבסוף סיפר לי איך ראה
את נשמתם עוזבת את גופם מבלי שיבוא אל וידרוש אותה.

הוא היה המום כל כך ממעשה המוות והתחנן לכך שאני אספר זאת
לאלים ושהם יסלחו לו, אני לא יכולתי לדבר בשמם אז אמרתי לו
שילך לנהר הרוחות העתיק איפה שהמים נעלמים למטה בזעם וישהה
בתוכו עד שהאלים יסלחו לו.
הוא שאל איך ידע כי סלחו לו ואני אמרתי לו כי הוא ידע כאשר הדם
שנדבק לעורו האדום ישטף בזרם החזק ואתו תשטף גם האשמה של
הנשמות.
הוא הלך עוד באותו רגע ורק אחרי שלושה ימים חזר, שלושה ימים
ששינו את חיי עוד יותר מאשר הופעת האדם הלבן בחיי השבט שלנו.

יום אחרי שהוא הלך לנהר הרוחות, כמה מהומה גדולה מחוץ לאוהל
שלי שבו אני והזקנים של השבט ניסינו לקבל את דבר האלים, המהומה
שכחה רק כאשר יצאתי החוצה ומה גדולה הייתה תדהמתי כאשר ראיתי
את שמש והירח שנראתה על ידי עוד לפני זמן לא רב.
היא הייתה קשורה ומוכה שוכבת כל הקרקע ומעליה עמד נמר בהיר
בידו אוחז הוא מקל גדול ומביט בי כאשר הוא מצביע עליה.

שלך, הוא אמר לי , זו היא הורגת הנשמות ירק לכיוונה והמתין
לדברי.
הבטתי בשמש של שערה וחיפשתי את הלבן של הירח על עורה אולם כל
שראיתי היה אבק שעטף את היצור המסכן ששכב על הקרקע מתחתי חצי
מעולף לא מבין היכן הוא ומה אנו רוצים ממנו.
הרמתי את ראשי וקראתי לדובה לבנה, הצבעתי על היצור החבוט ששוכב
מתחתי ואמרתי לה לנקות אותו ולטפל בו, רחש נשמע מסביב כאשר
סיימתי את דברי ונמר בהיר אמר שלא הביא אותה כדי שיטפלו בה.
נעצתי את עיני בו ושאלתי אותו אם הוא מתווכח אם ראש השבט שלו,
הוא הביט בי יודע שאם יעז לומר עוד מילה אחת יהיה עלי ועליו
להלחם עד מוות כדי לצאת מהתסבוכת הזאת.
הוא השתתק והוריד את ראשו מבלי שהמלמול בקהל העומד מסביב
יפסיק.
הרמתי את ראשי גבוה הנעתי את שערי על גבי החשוף נותן להם להביט
בנץ ובנמר הנמצאים על גבי.

הקהל הופתע לגלות את מה שעשו זקני השבט רק לפני ימים אחדים
ואני דיברתי בשקט אל הקהל שהשתתק "הזקנים שמעו מהאלים כי אני
ציפור כחולה עומד לפגוש את הנמר הטורף והנה הוא הגיע, ראו את
המצב שבו הם נמצאים" המשכתי "שניהם בריאים כאשר הם יפגשו ואז
יוחלט מה יקרה, האלים החליטו" סיימתי והבטתי בדובה לבנה שלקחה
את היצור השוכב מתחתי.

הנה עברו שמשות רבות וירחים רבים, לא ראיתי את הנמרה של השמש
והירח מאז ואתה אני ממתין לה על יד הנהר הגדול מרגיש את השמש
מכה בגבי צורבת את הסימנים עליו.
זמן רב עבר מאז שטיפלו והחיו את הנמרה בחזרה, סיפרו לי שהיא
התעוררה בזעם וניסתה לברוח אולם הם לא הרשו לה ואחזו בה מבלי
לפגוע בה עד אשר הבריאה לגמרי, אז באו אלי וסיפרו לי.

אמרתי להם שבעוד זמן של שמש אחת וירח אחד וחצי משמש שלמה אליהם
לתת לה את סוסי ולהסביר לה איך להגיע לנקודה שבה הנהר משנה את
צורתו ומתחיל לסעור אני אמתין לה שם, אני וכל האלים הצופים
בנו.

אני מרגיש את השמש היוקדת ואת הרוח שומע את המים הזורמים ומביט
בהם מנסה לשמוע אותם מספרים לי את סיפוריהם, לפתע אני שומע סוס
מתקרב במהירות מאחורי ראשי אשר מביט לכיוון המים לא משנה את
כיוונו גם בזמן שבו אני שומע את חריקת רגליו של הסוס מאחורי
ואת הקול של רגלים הנפגשות בקרקע.

גבי המתוח ממשיך להזיע ושערי ממשיך לזוז לאיטו ברוח בזמן
שהצעדים מתקרבים אלי מאחור, צעדים איטיים מהוססים אשר כבר לא
בטוחים במטרתם.
אני לא זז, לא מניע ולו שריר מגופי בזמן שהרחש של הצעדים
מפסיק, אני חש איך צל גדול נפרס מעלי ואז מתרומם לאיטי מבלי
להסתובב לכיוון הנמר שמאחורי, אני נעמד מתוח כולי מרגיש את
הרחש שעושים בגדיה של הנמרה אשר צמודה אלי מאחורי ואז לפתע חש
את הרוח משתנה ובמקום לבוא לכיוון פני היא מתהפכת ובאה מכיוון
גבי אלי.
אני מביט בנהר העצום שנמצא מלפני ומתחיל ללכת לכיוונו צעד אחרי
צעד ממתין לנמרה בכל פעם שתבוא ותיצמד אלי מאחורי , המים
הגועשים מרעישים מצדם ומשקיטים את הצעדים שלנו שמתקרבים אליהם
במהירות.

אני מסוגל להריח אותה כמו שאני מסוגל להריח צייד ממרחק ורואה
את הגלים מזמנים אותי להיכנס לתוך המים, הצעד הראשון בתוך המים
מקפיא את גופי המזיע ואני מתרגל לקור במהירות, אני חש איך גם
הנמרה לרגע נרתעת מהמים ואז ממשיכה אחרי פנימה.

אני ממשיך עד שהמים מכסים את גופי עד הכתפיים השריריות שלי ואז
שוב נעצר, המים מנסים לשחק בי להזיז אותי אולם אני מתייצב
במהירות ממתין להוראה מהאלים, אני לפתע שומע רחש מאחורי כאשר
אני מבחין כי הנמרה עוקפת אותי מראה לי את גבה ואני שם לב כי
היא לא לובשת כלום על גופה הלבן המוסתר על ידי המים.

היא מסתובבת לכיווני כאשר השמש מסנוורת אותי ואני מבחין שוב
בצבע שערה הזהוב וצבע גופה הלבן, אני מביט בפעם הראשונה
בפרצופה ונראה שהיא מתחילה לזהות אותי עיניה נפתחות באימה כאשר
היא רואה את הסימן שנשאר על כתפי מהיום שבו ראיתי אותה בפעם
הראשונה. אני מבחין בכחול העמוק שמסתתר בתוך העיניים ואז מגיע
לתוך גופי החיזיון הנורא מכל ואני רואה איך היא ובני עמה
מגיעים אל העמק השליו שלי ואין בעמק עוד איש מבני עמי, אני
רואה כל זאת בעיניה הכחולות.
דמעה מבצבצת בין עיני כאשר אני מקבל את פסק הדין של האלים
ומסתובב לכיוון החוף הנטוש שמאחורי.
אני מופתע כאשר אני חש ביד אוחזת בכתפי ואז אני ממתין כאשר
הנמרה יוצאת אתי מתוך המים...

שבוע עבר ואחריו עוד אחד, השמש התחלפה בשמים והירח אחריה כבר
כל כך הרבה פעמים אני לקראת סיום תפקידי, הובלתי את השבט ממקום
למקום ביבשת הירוקה יבשה הזאת שנמצאת מתחת לרגלי, האלים כבר
אמרו לי מי יהיה ראש השבט הבא והאחרון של השבט העתיק שלנו, אני
כבר סיפרתי לו כי הוא הולך להיות ראש השבט אולם משהו בי לא
יכול לספר לו שהוא הולך להיות הראש שבט האחרון.