היה זה אי שם, בימי הביניים, יום לפני הדו-קרב הגדול בין
איסקלידיס לבין מורמנוס ציקלוס, אשר התרחש לו על רקע הרצון המר
של שני הבחורים הסימפטיים לשתות מים ראשונים מן הבאר.
ובכן, כך מסתבר, באותם ימים הייתה האצבע קלה על האדק, כלומר על
הכידון, וכך קבעו שני האידיוטים דו-קרב עולמי, אשר ירעיד את
אמות הסיפים, וכל זה על כוס מים, אף לא קרים, בטח שלא נקיים.
בקיצור, פנו שניהם להכנות קדחתניות.
באותם ימים היו מסעות הקניות מסע מלבב של התרגשות ועוצמה.
ושני ידידנו בנוסף להיותם בעלי פתיל עצבים קצרצר ביותר, אף
נהנו בעוז מתכונת קמצנות בל תתואר.
כך יצאו להם שניהם, אך כל אחד לחוד, למסע קניות מטורף לקראת
הדו-קרב.
לא היה מדובר בסתם לקנות רשיונות וכידונים, לא-לא, ידידי
הצעיר.
אם כבר למות, הרי יש למות לבושים במיטב המותגים.
כך הגיע מורמנוס ציקלוס אל חנות ה-"סאקאל שוט", וניסה בפעם
הראשונה להגיע לחיסכון מקסימלי. אף לשבור את השיא רצה, שכן כמו
שכבר אמרנו, סביר שמחר כבר לא יראה מי יודע מה חיים.
כך בחר לו את השריון הכבד, הכידון הלוהט, והסוס הלוחם, ופנה אל
המוכר.
"1000 מטבעות זהב אדוני", אמר המוכר, בלא לדעת מה מחכה לו.
"יש הנחה לחיילים?" שאל מורמנוס בחיוך, שכן ידע על הנחה של 10%
לכל חייל בשירות הממלכה, והוא, כידוע, היה לוחם מצטיין.
"ובכן, כן אדוני", השיב המוכר.
"מצויין, יש הנחה לסטודנטים?" אמר שוב מורמנוס, נעזר בעובדה
שלמד פעם משהו באוניברסיטת יווניקולוס.
"אה... כן אדוני", החל לגמגם המוכר.
"מצויין, יש הנחה לתושבי עיירות פיתוח?" המשיך מורמנוס, הרי
תושב עיירת גבול היה.
המוכר החל להאדים.
אך זה היה כבר מאוחר.
מורמנוס החל במתקפה שלו.
"תוסיף לי הנחה לתושב מבוגר, תושב ותיק, בעל 2 ילדים, הנחת
שומר, הנחת צמא, הנחת רעב, והנחת איש בעל הנחות", אמר ללא
הפסקה בדבריו.
המוכר פרץ בבכי.
"אה... אדוני... זה יעלה לך 10 מטבעות", אמר בעצב אדיר.
מורמנוס עדיין לא סיים.
"יש לי גם כרטיס חבר מועדון", הפטיר בשמחה.
המוכר התעלף וצנח על הרצפה ברעש גדול.
ובכן מורמנוס ידידנו שילם מטבע זהב אחד בלבד.
אך הטיפש לא שמר את ההתגלות המרהיבה והחסכונית אשר חווה.
אץ מיד וסיפר לכל הבריות ולכל המי ומי שהרי הוא, מורמנוס,
איננו איש פראייר כלל וכלל, אלא לקוח מצטיין בחסכנותו.
ובכן השמועה אודות מקרה ההנחות המפורסם הלכה והתפשטה לה מייד
בכל רחבי יוון.
באותם ימים כאמור, כלי התקשורת לא היו כמו בימים אלו, כאשר כל
אפצ'י שלך זוכה לסיקור מלא של 3 ערוצי טלביזיה לפחות, ולכן לקח
מעט זמן עד אשר הגיעו הידיעות לאיסקלידיס, היריב.
הוא כבר שילם 900 מטבעות זהב על הציוד.
"איזה פראייר אני!" צרח לעצמו, שהרי בסה"כ הצהיר על כך שהוא
חייל בשירות הממלכה, ושילם מחיר מופקע למדי.

עתה היו עצביו על מורמנוס אדירים עד אין קץ.
בשעת בוקר מוקדמת נפגשו השניים על יד הבאר לצורך הדו קרב
ההיסטורי על מי יקבל את הזכות לשתות ראשון.
בכל מקרה העדיפו השניים להתעלם מהעובדה המצערת שכבר אתמול נהרו
המוני יוון לשתות מן הבאר הטעימה, אך הם בשלהם.
עתה היה זה עניין של בדיקת פראייר מיהו.
ובכן, הקהל אשר הגיע לצפות בקרב הגדול היה נרגש ביותר, אך כלל
וכלל לא בגלל הדו קרב, אלא דווקא בשל העובדה שהצליחו לקנות
מוצרים רבים במחירים מצחיקים, בזכות המבצעים הרבים והנפלאים.
סביר להניח שהקהל היה ממשיך להנות לולא הקרב, אשר התחיל
והסתיים בערך כעבור דקה, כאשר איסקלידיס העצבני פרץ בריצת אמוק
לעבר מורמנוס, אשר לא התרגש יתר על המידה ונעץ את כידונו היישר
בליבו של איסקלידיס.
מורמנוס ניצח.
בשניות המעטות לפני מותו שאל איסקלידס הרותח מזעם כיצד זה עלה
בידו לקנות את כל הציוד המחורבן במטבע זהב אחד.
ובכן, מורמנוס הטיפש שוב לא ידע מתי לשתוק.
"פשוט מאוד, ידידי", צחק קלות,"לא היה להם שלט של 'אין כפל
מבצעים'".
ליבו של איסקלידס נדם.
גם ליבו של הקהל.
כלומר נעצרה נשימתם, רוצה לומר.
כאמור, השמועות ביוון עפו במהירות.
הסוחרים האומללים מיהרו לתלות שלטים, אשר מודיעים קבל עם ועדה
כי "אין כפל מבצעים".
כעבור שבוע חוסל מורמנוס בעקבות דו קרב אחר על כוסית יין.
אך שמו הלך לפניו, מאז ועד עולם.
לעולם נזכור כי בגלל האידיוט אין אנו יכולים להשתמש בשמונה
מאות סוגי הנחות אשר צברנו בסטטוסים רבים ומשונים.
כעת נסתפק בהנחת הסטודנט, אשר יש לנו עוד מימי מלחמת ששת
הימים.
ובכל מסע קניות מפואר אשר נערוך, לא נוכל אלא להתמרמר (ומכאן
המילה הרי, בעקבות שמו של מורמנוס), ולבכות על חוקי ה-"אין כפל
מבצעים", אשר נולדו אי שם ביום בהיר בעקבות ויכוח על שתיית מי
באר מעופשים.