לפעמים אני מתחיל במשפט פשוט, היא מביטה בי רואה איזשהו סיכוי
להעביר עוד ערב בצורה פחות משעממת משהיא חשבה עוד קודם לכן,
ובאה אחרי.
אנחנו הולכים אלי לדירת הרווקים שלי שגודלה כגודל גפרור ללא
הקצה ושם מתנים אהבים.
לאחר מכן היא מביטה בי במבט שלא סגור לגבי העתיד ומבטיחה
שתתקשר כאשר היא יודעת שהטלפון לעולם לא יזמזם.

לפעמים אני מתחיל דווקא במשפט מסובך, היא מביטה בי ומחפשת הצלה
באיזשהו מקום מסביב לאחר שניות אחדות היא מגלה שאין מציל
ומושיטה לכיווני את ידה, אנחנו יוצאים אל הרכב ומנהלים שיחה על
היקום, ממשיכים בנפלאות הבורא ומגלים את עצמנו בסופו של דבר
באותו החדרון הדומה לגפרור שבסופו של מעשה אהבים היא מביטה בי
אם מבט של ספק גדול על פניה ואני יודע ששוב לא אראה אותה
יותר.

לפעמים אני לא אומר דבר אלא רק ניגש ומביט מקרוב, כאשר היא
מביטה בי במבט שואל אני מרים את אצבעי האחת ומצביע על שפה
יבשה, היא ניגשת אלי במבט שואל עוד יותר, אנחנו יוצאים מתוך
האולם המחניק בריקוד ללא מילים, ממתינים לזריחה של יום חדש
לפני שהיא מצטרפת אלי בחדרי הקטון ושם משמיעים קולות של שחר.

לפעמים אני לא יוצא לשום מקום אלא משתמש במכשיר הטלפון הצמוד
למיטתי, היא מגיע ומקבלת את שלה ולמרות שפה אין צורך במילים
דווקא אז אני מדבר יותר מאשר בכל פעם אחרת כאילו היא
הפסיכולוגית שלי, פעם הן עוד השתוממו אבל היום הן כבר מכירות
אותי ועוזבות עם שחר כאשר כספי בארנקן וחיוכי איתן.

לפעמים אני נשאר לישון בדירה כאשר לפתע צלצול בדלת והשכנה בת
החמישים נכנסת לבקש סוכר אני יודע שאין פה כוונה לסוכר וישר
אנחנו מתחילים לשטות אחד בשני היא בראותה אותי מדמיינת את
ימייה כצעירה ואני מדמיין את עצמי כמאהב הגדול בעולם.

ולפעמים קורה הגרוע מכל, אחת נתפסת ספק תופסת אותי ומשייכת
אותי אליה.
לא משנים תירוצים לא מילים נבובות חסרות משמעות כאשר היא מגיע
לחדרי ולמרות שעות על שעות שבהן הן נמצאת בו, לא היא ובטח שלא
אני מגיע לסיפוקי.

היו ימים שבהם הייתי מודאג אולי בגלל גילי שפחדתי שלעולם לא
אוכל להסתפק באחת שתהיה אישתי, במבט לאחור אני יודע שלא אוכל
לומר לא לאישה אשר תרצה אותי, אך ישנה תיקווה שתמצא אותה אחת ,
המיוחדת המושכת המושלמת בשבילי שתוציא אותי מחדרי ותכניס אותי
לחדריה הסודיים ותשכיח ממני את יתר הנשים אשר חוטפות ממני את
מחשבותיי במשך השנים.