[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נכדו בן השבע עשרה של משה יצא את הדלת בהליכה שפופה, כיאה
לגילו ודורו.
משה נאנח. כל ניסיונותיו למתן את התנהגותו מחוסרת הכבוד העצמי
עלו באש.
היה זה רעיונו של בנו של משה להכריח את נכדו לבקר את סבו
"הקשיש המסכן" כפי ששמע אותו פעם מתאר אותו.
הנכד הראה אי רצון מוחלט לבקר את משה, אך בכל זאת היה מגיע כל
יום שבת. משה היה מראה לו תמונות שלו מילדותו, בהן נמצאים אחיו
שנפטרו מימים ימימה. נכדו היה מביט בתמונות במבט ריקני,
מחשבותיו ריחפו הרחק משם. משה הניח שהוא מהרהר על בנות, או על
מחשבים טיפשיים.
בפעמים אחרות, ניסה משה לספר לו על איך שעלה עם משפחתו לארץ
מפולין. על התלאות שעברו הוא ומשפחתו בקליטתם בארץ, אך ללא
הועיל. הנער הצעיר אטם את ראשו לכל מה שנגע לעבר. נראה היה שכל
מה שעניין אותו היו אותם משחקי מחשב חדשים, ויציאות בערבי יום
שישי.
לבסוף משה וויתר. הוא אמר לבנו שיפסיק להכריח את הנער לבוא
לבקרו ושייתן לו לעשות את מה ששאר בני גילו עושים בבקרי יום
שבת.
למרות שמשה ונכדו לא נהגו לעשות הרבה ביחד, הרגיש משה את
התסיסות, את טוהר החיים הצעירים מתנדף אט, אט מביתו. הדירה
הקטנה נראתה ריקה, ועוד יותר קטנה מכפי שהייתה. כל יום היה
מתעורר משה לאטו אל עוד יום בחייו המשעממים, ללא ציפייה לדבר
חדש שירתק אותו.
היה זה רק כאשר מחלת האלצהיימר שלו החלה להראות סימנים, כשבני
משפחתו שבו להתעניין לשלומו. המחלה כבשה במהירות את גופו
החלוש, וכמעט בהיקש אצבעות נתבקש על ידי רופאיו לעבור לאשפוז
בבית החולים. בנו עזר לו להעביר את חפציו המועטים אל בית
החולים. בתורות, היו מגיעים בני משפחתו לבקרו. ביקורים אלו היו
ריקניים ביותר, הם לא פיתחו שיחה, על יומו, טיפוליו, או כל דבר
אחר, אלא רק התיישבו לידו וחיכו שתעבור מחצית השעה.
הוא רצה לספר, כל כך הרבה, אך היה זה קל לראות שסיפורים מהעבר
לא מעניינים אותם, והוא היה כל כך חלש, שהכוח שדרשו סיפוריו לא
היו שווים את המאמץ.
במהלך מספר שבועות, נראה היה כי כוחו הולך ואוזל, חייו נחלשים
ומתאדים אל האוויר. מקורביו לא ידעו שתמצית חייו, האחרונה
שנשארה, מרוכזת בחפץ אחד, שמונח על חזהו, נסתר בין קפלי חלוק
בית החולים.
התראה לחוצה הגיעה למשפחתו הקרובה. משה היה על ערש דווי
וקרוביו נקראו למילות פרידה אחרונות.
בנו של משה הביא את נכדו. הנכד נראה מודאג בצורה שמשה לא תיאר
שיוכל להראות. הוא עמד שפוף מאחורי אביו, מסתיר את פניו.
משה פלט אנחה חלושה, שאילולי גסס הייתה מהדהדת בקולניות בכל
המחלקה. הוא הרגיש כאילו משקולות מכסות את כל גופו, סוחטות
ממנו את שארית חייו.
"תום" הוא קרא בקול חלש שהתאמץ מאוד להוציא. נכדו יצא ממסתורו
מאחורי אביו וחשף את פניו הנאים שבאותו רגע נראו נפולות עד אין
תיאור.
"כן, סבא." אמר בקול צרוד ותפס את ידו הכחושה בעדינות.
"השרשרת... על חזי..." הוא פלט חלושות. תום הושיט את אצבעותיו
בעדינות אל צווארו של משה. הוא דג מחלוקו שרשרת זהובה. על
השרשרת נתלה תליון ייחודי בצורת במעוין, מעוטר בסוגי כיסופים
שונים.
"קח אותה..." תום סגר את עיניו בחוזקה וכשפקח אותן היו אדומות
ונוצצות מדמעות.
" היא של... נ... נ..." שלח משה במאמץ רב. עיניו הסתחררו
בריקנות ונסגרו. מכונת הא.ק.ג  פילחה את האוויר שריקה גבוהה
ועזה. כל נוכחי החדר הרכינו ראשם. רק תום המשיך להחזיק את ידו
של סבו, מתעלם מדמעותיו.
"של מי, סבא?" הוא שאל בקול חנוק.
"של מי?"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני לא בולעת!







הבולמית
הפמיניסטית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/1/04 12:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פאזל עץ על כיסא נדנדה

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה