והסכין שוב נוגעת בעור.
הפעם גם חותכת.
נוזל אדום נשפך החוצה באיטיות.
הסכין ממשיכה בדרכה ולא מפסיקה,
כאילו יש לה רצון משלה.
היא ממשיכה וממשיכה ועוד חתך ועוד חתך.
ואני מסתכלת מהצד.
בוהה בנוזל הכל כך אדום, כל כך טהור שתופס לי את העין ואני לא
יכולה להסיט את מבטי ממנו.
אני לא מרגישה כאב.
מוקסמת מהעוצמה האדירה של הסכין עלי, מהופנטת מהנוזל, מתחילה
להרגיש  את הכל נעלם מסביב, הכל מטושטש ולא ברור.
הכל חוץ ממני.
הסכין לא מתייאשת ולא נחה לרגע.
והנוזל ממשיך לזרום ולזרום.
אני מרגישה איך הוא מגביר את מהירותו לעומת הלב שלי שמאט.
לאט לאט הזמן נעצר, הכל קפא וכבר אין כלום.
הכל נגמר.