השיער האדמוני שלה ליפף אותו בקנאות,
שפתיה נשקו לשפתיו. מצצו והקליטו את התחושה.
הוא חיבק אותה בכל הכח והרים אותה קצת באויר
כמודד את משקלה. הוא החל לחוג במקום במהירות מתגברת,
היא צוחקת. קולה מתגלגל ככדור שלג על גופו,
הוא לוחש צוף באוזנה. הבל פיו מעביר בה צמרמורת צוואר, היא
בוכה כעת.
הוא מחזיק את הדמעות היטב, בתוך שמורות עיניו הקפוצות. אולי
אחת תברח, הוא יאמר שזו טיפת זיעה שהתחפשה או גרגר אבק.
הגיע הזמן, שניהם יודעים זאת. הגופים מתרחקים לאט אחד מהשני,
הנפשות ממאנות. היא אוחזת את ידו, הוא מתקדם מעט. מושך את ידו
ממנה בזהירות כמקלף גלד מעורו, לא לפצוע. היא תולה את עיניה
בגבו המתרחק בצעדים מהירים.
הוא חש את מבטה בעורפו וממשיך ללכת .