מיטל פישל / זיכרון ישן |
החיוך שלו סימל את הכאב
היא מנשקת את העונות החולפות
כיצור בודד שאין לו חלומות
היא תיארה את העתיד דרך שפתיו
קולה המהם את חושיו
עכשיו היא מכוסה צלקות
באותם מקומות שהוא נישק אותה
היא רוקדת בלילות
כדי לא לקרוא לו שישוב אליה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|