|
הם מפחידים אותי.
הם נמצאים בכל מקום.
צועקים, רבים, צוחקים, בוכים.
הם מפחידים אותי.
נמאס לי כבר.
אני כל כך מפחדת.
הם השתלטו עלי.
עכשיו גם אני נראת כמוהם.
הם כל כך מפחידים אותי.
אני לא יכולה להיות איתם יותר.
הם כל כך מפחידים.
למה הם חייבים להיות כל כך רעים?
הם מפחידים אותי.
אני זוכרת את התקופה שלא פחדתי מהם.
זה היה לפני שנה וקצת.
אז הייתי חברה שלהם, הם היו נראים לי נורמאליים.
אני זוכרת שאפילו אהבתי אחד מהם.
הייתי אחת מהם- הם הפכו אותי להיות אחת מהם.
ועכשיו אני אחת מהם.
הם כל כך מפחידים אותי.
הם כל כך רעים, הם גורמים לי ליפול.
הם כל כך כל כך רעים, הם גורמים לי לפצוע את עצמי.
הם כל כך מפחידים.
אני שונאת אותם, הם בני אדם רעים.
כל אחד ואחד מהם.
נמאס לי.
אני לא רוצה לחיות איתם.
אני כל כך מפחדת מהם.
הם כל כך מפחידים אותי. |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.